חיים בסרט: על הסרט "הנוער"

*********************** אזהרה: הרשומה הבאה מכילה ספוילרים על הסרט ***********************

הסרט "הנוער" של תום שובל, מספר על שני אחים, יקי ושאול (דוד ואיתן קוניו), אחד חייל והשני תלמיד תיכון, אשר בעקבות מצוקה כלכלית אליה נקלעת משפחתם, חוטפים נערה (גיטה אמלי) שהם חושבים כבת עשירים, ודורשים מאביה כופר כספי.

הסרט מתרחש במקביל בשני מימדים מנוגדים, ריאליזם והיפר-ריאליזם, כאשר כל מימד מעצים את המימד השני. היפר-ריאליזם משמעותו מציאות מוקצנת הניזונה מדימויים טלוויזיוניים, עד שנוצר טשטוש בין המציאות הממשית למציאות הוירטואלית. אין ספק שהעולם של שני האחים, ובפרט של שאול, האח הצעיר, ניזון מסרטים: שאול עובד ככרטיסן ב"סינמה סיטי", החדר של האחים רצוף בכרזות של סרטים, ולאורך רוב הסרט האחים לובשים חולצות הנושאות שמות של סרטים וציטוטים מסרטים.

כלומר הסרטים הרבים שהאחים צפו בהם משמשים השראה למעשה החטיפה. האחים הם לא חוטפים, הם לא מבצעים חטיפה, האחים מבצעים חיקוי של חטיפה. כדי להבהיר שישנו gap, מרווח, בין חטיפה לחיקוי של חטיפה, היוצרים דואגים שהחטיפה תהיה חובבנית בעליל ולא תהיה מושלמת, אולי אפילו גרוטקסית, החל ממעשה החטיפה עצמו, דרך הסתרת החטופה במקלט הביתי והיחס בין החטופה לחוטפים, וכלה באופן שבו הם משחררים אותה.

ההיפר-ריאליזם משחק תפקיד מרכזי אצל האחים ובמעשה החטיפה, אולם הוא נחלת כל המשפחה. באחד הרגעים בסרט, כאשר כל המשפחה מתיישבת מול הטלוויזיה – כסמל לנוכחות הכפייתית של המדיה בחיינו – אם המשפחה (שירילי דשא) מחליטה ש"עכשיו מדברים", ולאחר שתיקה מביכה שאורכת שניות ארוכות, היא מספרת כיצד אחד האחים נפל בילדותו וכל מה שהוא זכר אלו שמות של השחקנים ב-WWF. כלומר לא היה לו שום זיכרון מהמציאות הממשית אלא רק מתוכנית היאבקות שגם היא רק חיקוי של היאבקות, ולא תחרות אמיתית.

החיקוי, המשתמע או הגלוי, הוא אחד המוטיבים שחוזרים על עצמם בסרט, והוא מצביע על הנזילות במשמעות של הסימנים: יקי, החייל, הוא רק טירון "ירוק", שככל הנראה מעולם לא ירה בנשק (רק בסוף הסרט רואים אותו במטווח), כלומר הוא רק מחקה חייל; ברור שיקי, האח הגדול, משמש מודל לחיקוי לשאול, האח הקטן. במהלך הסרט שאול לובש את המדים של יקי – עד שאפילו אביהם (משה איבגי) של השניים מתבלבל ביניהם, ולא ברור מי "החייל"; לאחר שהחטופה מקיאה האחים נותנים לה את הבגדים שלהם, כלומר גם היא, כלפי חוץ, הופכת להיות "חוטפת", גם היא חלק מהסרט.

כיוון שבמימד החטיפה הכל הוא רק חיקוי, ניתן להניח שמעשה החטיפה לא יצלח. למעלה מכך, עד סוף הסרט האחים לא נענשים על מעשיהם, והשאלה הזו נשארת "פתוחה" ולא מגיעה לכדי closure (סגירה). לאור הפרשנות שלי, אני מניח שהאחים גם לא ייענשו על מה שהם עשו, למרות שהחטופה מגלה בסוף מי הם; כיוון שהחטיפה היא במימד הוירטואלי, ממילא היא לא ברת-ענישה במימד המציאות הממשית.

ומנגד, וכאמור, הדבר מועצם על רקע הפיזור של ההיפר-ריאליזם בסרט, הריאליזם, המציאות הממשית, מכה בסרט במלוא עוצמתה: המצב הכלכלי הקשה השורר בבית האחים, הפיטורים של האב, המשבר שבין ההורים, ולבסוף ההתאבדות של האב. כל אלו כמו אומרים לקהל: אלו החיים האמיתיים. תתעוררו, תצאו מהסרט שאתם חיים בו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s