הניחו להיסטוריה

הימים ימים לא פשוטים. לא זו בלבד שתקופת החגים כופה עלינו מספר בלתי נתפש של ארוחות משפחתיות, התקשורת לענפיה ממטירה עלינו כתבות, זיכרונות ופרשנויות במלאות ארבעים שנה למלחמת יום כיפור. לגל – יותר נכון, צונאמי – של אזכורים אלו ניתנו כמה פרשנויות, חלקן מדויקות, חלקן פחות, אך נדמה שהמשותף לכולן (או לרובן) היא המחשבה כי ניתן ללמוד מטעויות/ הצלחות העבר, ניתן ללמוד מההיסטוריה. ואני חושב שמאחורי האובססיה בלמידה מההיסטוריה עומד הרצון להפוך את ההיסטוריה ל"היסטוריה שימושית", הרצון להפוך את ההיסטוריה ככלי שרת לשיפור ההווה, העתיד. אחרת, מה המשמעות של כל הסיפורים האלו? תפסיק לספר לי בובה מעיישס.

ונזכרתי בדברים שאמר מו"ר, ההיסטוריון ד"ר בעז נוימן, בכתבה (לאחר שנבחר לאיש השנה) לפני כחודש: "אי אפשר ללמוד מההיסטוריה כלום. לכל תופעה, ודאי היסטורית, יש השפה והדקדוק שלה שהם לא רלוונטיים לתופעה אחרת. ההיסטוריה זה תענוג אינטלקטואלי. מסוכן ללמוד ממנה". ונדמה שלדבריו של נוימן, שתחום מחקרו העיקרי הוא הנאציזם, יש משמעות עצומה, אולי אפילו חתרנית, במדינת ישראל ולעומד בראשה.

אני לא בטוח שאפשר לעשות גזרה שווה מהיסטוריה של חֶבְרָה להיסטוריה של אדם, אבל מאוד התחברתי לדברים של נוימן, שכן העיקרון שאומר כי ניתן ללמוד מההיסטוריה, מנחה אותי גם בחיי הפרטיים, באתרים שונים: בכל פעם שיש אינטראקציה שחוזרת על עצמה, אני תוהה מה אני יכול "לקחת" מהאינטראקציה הקודמת לאינטראקציה הבאה, בכל פעם שאני יוצא מפגישה לא מוצלחת, או מראיון לא מוצלח, אני שואל את עצמי כיצד הפגישה או הראיון הקודמים לא יחזרו על עצמם בפגישה הבאה.

אדגום למשל סוגיה איזוטרית, שאולי דווקא בשל איזטוריותה תמחיש את הנקודה שלי: לגשת למבחן במועד ב' בכדי לשפר ציון. דיברתי לא מזמן עם חברה טובה, ואמרתי לה שניגשתי למועד ב' במבחן שבו קיבלתי ציון סביר ובינוני במועד א'. יצאתי מהמבחן במועד ב' עם תחושה זוועתית, כשכל תקוותי היא שלא אגרע מהציון שקיבלתי במועד א'. וחברתי אמרה לי שמכאן ולהבא אלמד את הלקח לא לגשת למועדי ב' אלא אם כן הציון במועד א' גרוע ביותר. אני בטוח שגם מחשבה כזו חלפה במוחי. יתרה מזו: אני זוכר שבשנה שעברה היה מועד ב' בקורס אחר של אותו מרצה שהתלבטתי רבות האם לגשת אליו ובסוף לא ניגשתי, ואח"כ שמעתי שחבריי לכיתה הוציאו בו מאיות (אגב, אנחנו כמעט תמיד נחשפים לסיפורי הצלחה ולא לכישלונות), כלומר ההחלטה לגשת למועד ב' במבחן הנוכחי התבססה בין השאר על ההחמצה של המבחן הקודם, בו לא ניגשתי למועד ב'.

והרבה זמן נבטה בי המחשבה שזה קשקוש, שהיכולת ללמוד מן העבר היא מוגבלת מאוד, ולכל מקרה יש את נסיבותיו המיוחדות שלו שמעקרות כמעט כל רלוונטיות ויכולת השלכה מהמקרה הקודם למקרה הנוכחי. אין שום סיבה שלא לגשת למועד ב' גם על ציון סביר ובינוני אם התכוננת כמו שצריך. יתרה מזו: כמו שאומר נוימן, ברוב המקרים למידה מהעבר היא מזיקה, היא כובלת אותנו לתרחישי העבר במקום לתת לנו לצמוח ולהתפתח. התקדים מסוכן גם אם נסטה ממנו.

עבדתי בעבר בשני מקומות עבודה שונים. במקום אחד הייתי לא מרוצה מהדרך שבה הוא התנהל, לאורך זמן, אך בכל זאת המשכתי לעבוד שם. כעבור זמן עברתי למקום עבודה אחר, וגם שם הדברים לא התנהלו לרוחי, ואז אמרתי לעצמי שלא אחזור על תקדים העבר, אני לא ארכין את ראשי ואתן לסערה לחלוף, ולכן עזבתי. אלא שלאחר זמן הבנתי שזו הייתה טעות, והיה כבר מאוחד מדי בכדי לתקן את שנעשה. ואם הייתי בוחן את המקרה השני על פי נסיבותיו, מבלי לשאוב השראה מהמקרה הקודם, הייתי מקבל החלטה נבונה יותר.

נזכרתי באמרה של יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". תמיד חשבתי – משום מה – שהאמרה הזו משמעותה שעלינו ללמוד מטעויות העבר בכדי שלא נחזור עליהן בעתיד, אולם פתאום התבהר לי כי ברור שהכוונה היא למורשת ולמסורת, שהם מרבדים את הקיום האנושי, שהוא לא בר חלוף וכחלום יעוף, והמורשת משמשת מדריך – גם אם לא "הוראות הפעלה", לעתיד.

ואני חושב שהרצון שלנו ללמוד מההיסטוריה הפרטית שלנו נובע מהצורך בהמשכיות. הרצון שלנו להסתמך על תקדימי העבר – גם אם אנו רוצים לסטות מהם – ממחיש את הצורך או ההבנה שלנו שאנחנו לא חוצבים את עצמנו יש מאין בכל פעם מחדש, שיש לנו "קיום" שהוא נבדל וממושך ועמוק יותר מההווה, מהמצב הנוכחי. שבכדי לפעול בעולם אנחנו חייבים להישען על משהו, כי אין לנו על מי להישען.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הניחו להיסטוריה

  1. I have had this realization as well. I had it with regard to ascibing to a particular environment, or worse- to a particular person, the attributes of past persons or environments. That is indeed a dangerous assumption to make. However, I would not make a categorical observation that you must never learn from the past. Some of the mistakes you made in the past are a part of your basic character flaws, flaws perhaps so rooted that it's hard/impossible to leave them behind. It is wise to remember them in new situations; just don't let them permanently set your judgement in any new case. It's all a matter of circumstances.

    • הי אסף,
      תודה רבה על התגובה.
      כמובן שאני מסכים עם ההסתייגות שלך, ולכן גם לא כתבתי בשום מקום "אל תלמדו מההיסטוריה". עם זאת, לא רציתי שיצא מסר "חלבי" ("שני הצדדים צודקים"), ורציתי דווקא להדגיש את הצד השני, שנדמה שהוא פחות מובן מאליו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s