מדוע אסור שכסף יעבור בין חברים

חברי הטוב גראוצ'ו, אשר נמצא בישורת האחרונה של התואר הראשון ורק עבודה סמינריונית אחת מפרידה בינו לבין חבישת מגבעת-האקדמיה וטקס חלוקת התעודות, ביקש ממני שאערוך בתשלום את עבודת הסמינר שלו, אשר נמצאת בשלב מאוד גולמי ולא מהוקצע, וזאת, בין השאר, בשל אירוע פתאומי שלא ניתן היה לצפותו וגוזל ממנו את שארית הזמן שביקש להשקיע בעבודה. תחילה אני סירבתי ואמרתי שאני מוכן לעשות את העבודה ללא תשלום. אולם כיוון שגראוצ'ו הוא בחור נחוש – ולכן הגיע לאן שהגיע -ואף אחד – ובעיקר אף אחת – לא יכולים לסרב לו, לבסוף התרציתי והתחלתי בעבודה. עם זאת, מבחינה מהותית אני עדיין סבור שמעבר של כסף בין חברים זו טעות.

אני חושב שיחסים בין חברים טובים עמוקים יותר ורחבים יותר מיחסים כלכליים-מסחריים. ברגע שפעולה שחבר א' עושה לחבר ב' מתוגמלת בכסף (או בשווה כסף), האינטראקציה בבת אחת מתרדדת, מאבדת את עומקה, נהפכת לפעולה המונית, כמו כל שירות הניתן בתשלום. כלומר, מתרחש תהליך של קומודיפיקציה (מסחור), תהליך בו פעולה (או חפץ) בעלת משמעות אישית, משנה את הפן האישי שבמשמעותה למשמעות רחבה יותר, והופכת להיות מוצר בעל פן המוני. יש אינטראקציות בחיים שהיינו רוצים שהכסף (או שווה-כסף) יישאר מחוץ להן.

מעבר לעובדה שמדובר בהסחרת (או שמא הזניית) היחסים הבינאשיים, מבחינה מעשית אין זה חכם שכסף עובר בין חברים. אני מאמין שלכסף (מסחר) יש חשיבות משמעותית מאוד בכל הנוגע לנתינת שירותים, שכן הוא מבטיח שנותן השירות יעשה את עבודתו נאמנה. אנשים מתנדבים, למרות רוח ההתנדבות האמתית שמפעמת בתוכם, חשים ביי-דפינישן פחות מחויבים, ולכן עשויים להתרשל בעבודתם (וראו את הרשומה שלי בנושא "המתנדבים בע"מ"). הכסף, למעשה, מאפשר את יחסי האמון בין בני האדם וממילא מאפשר את חיי המסחר. בלעדיו, לא היה מסחר. ברי שזו המחשבה שעברה אצל גראוצ'ו בראש, ובפרט שאכן לא מדובר בעבודה של מה בכך.

אלא שהדברים שונים כשמדובר בחברים טובים, משתי בחינות. ראשית, עצם הקשר העמוק בין החברים הוא שמקים את המחויבות של נותן השירות למקבל השירות, ומבטיח שהוא יתייחס לעבודתו ברצינות וביסודיות. מאידך, והדברים מתחדדים, שלא לומר זועקים, כשמדובר בנותן שירות שאינו מקצוען – כמוני – גם אם אתייחס בכובד ראש לעבודתי, עדיין רבים הסיכויים שאפשל, שכאמור אינני מקצוען, ובמידה וזה יקרה, חברי לא יוכל לבוא אליי בטענות, מהחשש המוצדק שהדבר יפגום ביחסים בינינו ולמרות שהוא שילם על כך. כלומר, במקום שהכסף יאפשר את יחסי האמון – הוא מערער אותם. אם אותה פעולה הייתה נעשית חינם-אין-כסף, עדיין נותן השירות היה משתדל לעשות מלאכתו נאמנה (שכן כאמור, עומק היחסים ביניהם מחייב זאת), ומאידך, מקבל השירות היה יודע שיכול להיות שבתום לב החבר שלו טעה, והוא יהיה סלחן יותר, שכן הוא לא שילם ישירות עבור השירות.

המניע שלי הוא לא אלטרואיזם צרוף, אם דבר כזה הינו בכלל בנמצא (וראו את הרשומה שציינתי למעלה, "המתנדבים בע"מ"). נערים היינו וגם זקנו, ואנו יודעים שקשרי חברות נבנים ומתוחזקים מאינטרסים הדדיים, וסליחה אם הכתמתי את הדיון בצייני את המילה "אינטרסים". ההנחה שלי היא שכשם שאני שמח לעזור לחבריי, הם ישמחו לעזור לי. חשוב מאוד לדייק: אני לא מנהל מעקב צמוד עם חבריי ואינני בא עמם בחשבון על כל עזרה שנתתי להם. אני לא מצפה לתגמול ישיר בכלל. אני מדבר ברמה ההצהרתית. כולנו זקוקים לחסד, כולנו נזדקק לעזרה במצב זה או אחר בחיים, לכולנו יש פעולות מסוימות שקשות לנו, ואני יודע שכאשר אצטרך עזרה בעתיד אוכל לפנות לחבריי בנושא. אני מצפה לתמיכה, לרשת חברתית.

האם אין לדבר סוף? אם זוג חברים שלי יבקש כל שבוע שאשמרטף על בתם – לעולם לא אבקש תגמול על כך? האם לא ניתן להגיע לכדי כך שהחבר ינצל אותי? כיוון שהעליתי את הנושא בארוחת שבת חברית, וקיבלתי מספר תגובות בנושא, כאן המקום להבהיר מספר הבהרות. ראשית, כאמור, מדובר בחברים – ולא בשמשון ויובב שמנצלים את פינוקיו – ולכן המילה ניצול נראית לי לא מתאימה: חבר טוב שמבקש שירות לא ינצל חבר אחר, אלא ייעזר בו במידת הצורך בלבד. שנית, כיוון שמדובר בחברים, והכנות (frankness) היא הדבק המחבר בין חברים, החבר נותן השירות לא יחשוש לומר לחברו שהוא נסחף או שבאמת שהוא לא יכול, והחבר מקבל השירות יאמין לו בנקל, שכן הוא לא יחשוש שהוא סתם מנסה להתחמק.

אך מעבר לכך, וגם בנושא זה דשתי, אם אדם מבקש ממני טובה ואני הסכמתי מרצוני החופשי, ממילא אין בסיטואציה הזו ניצול. רק אני אחליט אם מדובר בניצול; לא המנצל, לכאורה, ולא אדם שלישי, אובייקטיבי [אם תגידו שיש כאן פתח להתעמרות והתעללות, נדמה לי שכאשר מדובר בחבר כאמור, החשש הזה נמוג]. אם אני אסכים לתת את השירות לחברי אך מבקש השירות ירגיש "אי-נעימות", אי-הנעימות היא נחלתו בלבד, כלומר היא תחושתו הסובייקטיבית שיסודה בחלל האוויר, קרי, בתבניות חשיבה שהוא אימץ לעצמו, תחושה שאינה מתכתבת עם המציאות, שעה שאני, נותן השירות, לא מרגיש שנוצלתי. כל קביעה אחרת שמפקיעה ממני את היכולת להחליט אם נוצלתי או לא נוצלתי דינה פטרונות, כל קביעה אחרת משמעותה פגיעה בריבונות האדם ובאוטונומיית האדם על גופו; אדם ריבוני יכול להחליט בעצמו מה טוב לו, ורק בשביל ילדים צריך להחליט מה טובתם. לכן קביעה עבורי כי סיוע שאני נותן לחברי הוא ניצול, משמעותה הקטנת האדם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s