מדוע משפטנים הם אנשים רגישים יותר?

יוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א 18). ניתן להבין את הפסוק הזה מקהלת על פי המשפט "מה שלא יודעים לא מזיק", או במשמעות הרחבה יותר – "אין שכל אין דאגות". כלומר הידיעה, הוספת הדעת, עשויים להיות מכאיבים, כי הן יחשפו אותנו למשהו שעד כה טרם ידענו, ואותה ידיעה עשויה להכאיב לנו. אך לפי פירוש זה, אין הכרח שהוספת הדעת תכאיב לנו, כי עשויה להיות ידיעה שתשמח אותנו.

אך אני חושב שניתן להעניק לפסוק פרשנות רחבה יותר, ולכן גם מדויקת יותר (מבלי להכריע מהי הפרשנות הנכונה): ידע שווה רגישות. ככל שאנו יודעים יותר אנחנו מודעים יותר לעצמנו ולזולתנו, ולכן אנחנו גם רגישים יותר. בהנחה שהשפה משפיעה על תפישת המציאות שלנו, ככל שהשפה (ידע) עשירה יותר, כך חוויית המציאות שלנו עשירה יותר ואנחנו רגישים יותר לניואנסים ולהבדלים שונים הקיימים במציאות. למשל, ידוע כי לאסקימואים יש עשרות מונחים לתיאור "שלג", בעוד לאדם שבא ממדינה משוללת-שלג, כמו ישראל, יש רק מילה אחת לתיאור הדבר שנקרא שלג, כלומר אסקימואים רגישים יותר לסוגי השלג השונים. אמנם גם במובן הזה אין הכרח כי ידיעת השפה תוביל לרגישות, אך בהחלט יש לה את הפוטנציאל לעשות זאת.

הבאתי דוגמא לטענתי משפה במובנה הצר, אך אני חושב שהדברים נכונים גם לשפה במובנה הרחב, לשפה כטרמינולוגיה, כמערכת מושגים. משפטן או עורך-דין, אנשים הדוברים את השפה המשפטית, יודעים מה הוא "החוק", על האלימות הגלומה בחוק, יודעים מתי הם מפירים את החוק ומתי הם לא, מתי הם זכאים להגנה של החוק ומתי לא – ולכן הם רגישים יותר לניואנסים השונים הקיימים במציאות, ניואנסים שהחוק יוצר במציאות: הם יודעים שדיבור בפלאפון במהלך נסיעה עם אוזניה אחת הוא מותר, אך עם שתי אוזניות הוא אסור. כמובן, שידיעת החוק עשויה להוביל לתחמון ועקיפת החוק – היי, זו הפרנסה שלנו! – אך היא גם, כאמור, מאפשרת רגישות גבוהה יותר (הד לדברים אלו אפשר לקרוא ברשומה על המרצה לדיני ראיות, שם טענתי כי העובדה שהמרצה הגיע מהפרקטיקה גורמת לו להיות רגיש יותר לתחולתו של החוק). ואולי, ובזה איני בטוח, מכיוון שהחוק יוצר הרבה מאוד ניואנסים וחלוקות וחלוקות-משנה במציאות, יש למשפטנים – וכמו שציינתי: מדובר בהיתכנות – יותר מבעלי פרופסיות אחרות, אפשרות להיות רגישים יותר גם לניואנסים לא-משפטיים הקיימים במציאות.

חשבתי על דברים אלו לאחר ששללו לי את הרישיון לפי כשלושה שבועות בגין  – ילדים, אל תנסו את זה בבית! – נהיגה במהירות מופרזת. וחשבתי שכיוון שאני שוחה (טובע) בחומרים משפטיים כבר כמעט שלוש שנים, ואני מכיר את השיח החוקתי ושיח זכויות האדם – כואב לי יותר על שלילת הרישיון. נראה לי שאדם לא-משפטן ששללו לו את הרישיון יחשוב, כמדומני, שזה "באסה", שזה "חתיכת שיט".

אבל משפטן שדובר את שיח הזכויות, יודע שמדובר כאן בהפרה של זכויות האדם הכי בסיסיות (שאף מעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו): חופש התנועה, זכות הקניין (הרישיון) והזכות לחירות – שכן החזקה במכונית היא בראש ובראשונה חירות, היא מאפשרת לכם להיות, אם תרצו, בכל זמן ובכל מקום, מבלי להיות תלויים באנשים אחרים, מכונית היא עצמאות שבמובנה הבסיסי ביותר היא אי-תלותיות. אמנם השלילה הזו היא מוצדקת והיא נעשתה בסמכות – אם כי אני לא בטוח שנעשתה במידתיות, נוכח העבירה שעברתי – אך אין הדבר מצמצם את העובדה כי הזכויות האלו אכן נשללו ממני, אלא רק מאפשר לי לקבל עליי את מרות הדין. אין לי שום כוונה לערוך "מדרג של סבל", כמו שכתבתי באחד משיריי בעבר – אך לעניות דעתי, מכיוון שאני יודע את כל זכויותיי, אני חושב שאני רגיש לכך יותר מאדם לא-משפטן, ולכן שלילת הרישיון פוגעת בי יותר מאשר באדם לא-משפטן.

כמובן, שכאשר שוללים לך משהו שיש לך, הדבר כואב לך יותר מאשר כששוללים לך דבר שאין לך – אם ישללו לאדם שאינו בעל רישיון את האפשרות לנהוג, הוא יצטער על כך פחות – אך הטענה שלי היא הפוכה: זכויות האדם קיימות תמיד, בכל מקום, ושלילת רישיון לאדם שאינו בעל רישיון היא עדיין פגיעה בזכויות שלו, ועל-כן גם משפטן שאינו בעל רישיון יהיה רגיש לזכויותיו שנשללו ממנו. ומכיוון שאני גם בעל רישיון וגם מכיר את שיח הזכויות, כמדומני שאני רגיש יותר לשלילת הרישיון

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s