מהו ספר טוב

אנשים רבים שואלים אותי: מהו ספר טוב בעיניך. בסדר, הם מקדימים אותי, דמויות אמינות, מבלי שומנים מיותרים, שלא יהיה תבניתי, שיעשה הזרה של המוכר – אנחנו מכירים את כל "הנוסחאות" האלו, אנחנו קוראים את מה שאתה כותב. אנחנו לא מחפשים "מתכון מנצח" לכתיבת ספר, אנחנו לא מתכוונים לכתוב ספר. את כל מה שאמרת ואת כל מה שאתה כותב – אנחנו מכירות. תסיר את המסכות הפלצניות שלך ותגיד לנו מהו באמת ספר טוב בעיניך.

ולאנשים כאלו אני משיב: למי קראתם פלצן?! אבל גם, אני משיב לגופו של עניין, בתמציתיות: ספר טוב בעיניי הוא ספר שגורם לי לסגור אותו. לסגור אותו ולשבת לכתוב. ודוקו, אני מיד מדייק, אין בהכרח חפיפה בין ספר שאני מכריז ומריץ וממליץ לזולת ללכת לקרוא אותו לבין ספר שגורם לי לשבת ולכתוב. לעתים יש חפיפה, למשל, בספר "יומן חורף" של פול אוסטר, גם הדהרתי את הזולת לקרוא אותו, והוא גם הניע אותי לכתוב את הרשומה "אתה מתחיל לאבד את זה" (היי, בינתיים מצאתי!); אך מאידך, חשבתי (וכתבתי) שהספר "שתיים דובים" של מאיר שלו הוא תבניתי מדי, אך הוא נתן לי את ההשראה לסיפור הילדים הקצר "האיש העייף", ואילו סברתי, ואני עדיין סבור, שהספר "אשה זרה" של אבירמה גולן הוא מצוין, אך מבחינת הרצון לשבת ולכתוב – הוא הותיר אותי אדיש. מהבחינה הזו, הספר של גולן הוא "לא ספר טוב" בעיניי.

את הדחף לסגור את הספר שאני קורא ולכתוב משהו אחר ניתן להבין בכמה מובנים. ניתן לומר שהספר שאני קורא גורם לי להתפעל ולקנא בכישרונו של הסופר או הסופרת וברצון להיות כמוהם. אני אישית לא חושב שזה "הסיפור", בוודאי לא "כל הסיפור"; אפשר להבין, באופן עמוק יותר, שטקסט טוב הוא טקסט ש"מפעיל" אותנו, הוא ספר שגורם לנו לעשות מעשה מבלי שהוא מבקש מאיתנו במפורש, באופן גלוי ובוטה, לעשות מעשה. ספר טוב הוא לא מניפסט – להפך! ספר פרוזה שכתוב כמניפסט הוא ספר גרוע. ספר טוב גורם לנו לעשות מעשה מבלי שאנחנו יכולים להצביע באופן ישיר וברור מה הניע אותנו לעשות מעשה, מה בדיוק הביא אותנו לעשות מעשה. ספר טוב הוא ספר שהניע אותנו לעשות מעשה מבלי לבקש מאתנו לעשות מעשה.

אבל גם זה לא כל הסיפור. ספר טוב הוא ספר שגורם לנו לשבת ולכתוב בגלל שספר טוב הוא ספר שמגרה את הדמיון שלנו: אלו יכולים להיות משפט, רעיון או אפילו מילה אחת שקראנו ושלחה אותנו למחוזות אחרים, למחוזות הדמיון, שלחה אותנו לשבת ולכתוב. יש המון סיבות לשבת ולקרוא, חלקן יכולות להתגשם באופן לא פחות טוב באמצעי מדיה אחרים. אסקפיזם, למשל, אחד המניעים שלי לקריאת פרוזה, ניתן להשיג גם בקולנוע וטלוויזיה. אבל ספר טוב הוא האמצעי הטוב ביותר לגרות את בלוטות הדמיון שלנו.

ולכן אחת התשובות המרכזיות בעיניי לשאלה למה לקרוא היא בגלל שספר טוב הוא האמצעי הטוב ביותר שמאפשר לנו לדמיין. וכבר אמר מורנו ורבנו ג'ון לנון הי"ד: You may say I'm a dreamer/ But I'm not the only one/ I hope someday you'll join us/ And the world will be as one. ואחרי שכבר העזנו לדמיין – השמיים הם הגבול. או כמאמר האדמו"ר הנ"ל זצ"ל: Above us only sky.

סבבה אחי, הם אומרים לי בשפתם הגבוהה, המליצית-משהו, שכנעת אותנו לקרוא בשביל לדמיין. אבל למה לכתוב? הן מאתגרות אותי. כתיבה, אני משיב להן, אולי ממסגרת את המחשבות, אולי מכמתת ומקמטת את הדמיון לכדי משהו קונקרטי ולפיכך בהכרח מאבדת משהו מהחלום, מהדמיון; אבל כתיבה גם מעבדת  את המחשבות שלנו, היא מכריחה אותנו לעבד את הרגשות והמחשבות שלנו, היא מכריחה אותנו לזקק ולדייק את מה שאנחנו חושבים, היא מכריחה אותנו להתעמת עם הדברים. הכתיבה, ובפרט כתיבה שהיא תוצאה של קריאה, הופכת אותנו לחלק משרשרת המסירה של קורא-כותב-קורא-כותב-קורא. הכתיבה הופכת אותנו מפאסיבים לאקטיבים, לאנשים שפועלים בעולם, לאנשים שבוראים עולם.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מהו ספר טוב

  1. בית היוצר והאוויר/ה שנשמנו לאורך ילדותנו הם שמעצבים את טעמנו ואת מה שיפעים ויסנכרן אליו את פעמי לבבנו ומתוך כך לכל אחד הטוב שלו. מה שעושה טוב הוא טוב. שיר סיפור או אגדה . אל לו לאיש להרהר בטעמו עת שומע הוא דברי ביקורת יומרניים. תורה מסיני יש רק אחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s