הזמנה לענווה: בעניין התפילות להשבת החטופים

למתקפת התפילות על אלוהים להשבת החטופים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל אין ולא כלום עם תפילה במובנה המהותי. תפילה, מבחינה מהותית, כמצב נפשי, נובעת מעמדה של כניעה (רש"י על המשנה "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש: "הכנעה" [בבלי, ברכות ל, ע"א]; והשוו: רש"י בראשית לב 9), תפילה צריכה להגיע מעמדה של דלות ועוני – של "ממעמקים קראתיך" (תהלים קל 1), של "תפלה לעני כי יעטוף" (תהלים קב 1). ואילו התפילות להשבת החטופים מגיעות ממקום של דרישה, ממקום של שותף לחוזה שפונה לשותף השני ומבקש ממנו לממש את חלקו בחוזה.

שיר שכתבתי בדצמבר 2010

שיר שכתבתי בדצמבר 2010

התפילות להשבת החטופים נובעות מעמדה של כוח, אך הן ממחישות בכך את אוזלת היד של ציבור המתפללים. עצרות-התפילות הן למעשה מפגן כוח. הבחנה סוציולוגית ידועה אומרת כי יותר משהפגנות הן בעלות כוח אפקטיבי, הן משרתות בעיקר את העצמי, את המפגין; הפגנות הן דרכם של המפגינים להבדיל את עצמם מ"הרוב הדומם" לכאורה, להראות לעצמם שהם צודקים, אך לא לעשות מעבר לזה. זו הדרך של ציבור המפגינים לטפוח לעצמו על השכם על כך ש"הוא לא יושב בבית", שהוא מראה ש"אכפת לו", כשלמעשה אין באמת מה לעשות. לכן טענתי ברשומה קודמת שהדובר ב"שיר לשלום" לא באמת מאמין שהשירה תביא את השלום. "לכן רק שירו שיר לשלום/ אל תלחשו תפילה/ מוטב תשירו שיר לשלום/ בצעקה גדולה". מבעד לעיניים לא-מאמינות, כשם שתפלה לא תביא את השלום, גם שירה לא תביא אותו. עוד לא נולדה השירה שהביאה את השלום; בינתיים היא רק הרחיקה אותו.

אין לי דבר נגד תפילות; להפך – כמה מחברותיי הטובות ביותר הן תפילות. אך ההנחה כאילו ישיבה בבית, או בנידון דנן – תפילה חרישית בארבע אמות – מצביעה על אדישות, או על חוסר סולידריות – היא מופרכת. אני גם לא טוען שהגורמים המדיניים או "זרועות הביטחון" צריכים לשבת בחיבוק ידיים. אלא שלאנשים קשה להשלים עם מצב של חוסר-אונים, של חוסר שליטה. בשביל הציבור הכללי המצב הנוכחי מהווה הזמנה לענווה, הזמנה להבנה שלפעמים גם אם רוצים משהו מאוד – להביא את השלום, להחזיר את החטופים – לא ניתן לעשות הרבה בעניין.

קמפיין התפילות הנמשך וצובר כוח דומה בעיניי לאותו מחזר עקשן – אני מכיר אחד כזה מקרוב מאוד – שלא מבין את רמזי המחוזרת, וממשיך לחזר אחריה; הוא כמובן עושה זאת מאהבה, רק מאהבה. אלא שלפעמים צריך לדעת להרפות.

ואולי אני פשוט לא מאמין מספיק. אשרי המאמין.

ולוואי וישובו בנים לגבולם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s