זמן/ צבא

השהות הארוכה במילואים זימנה לי מספר מחשבות על תפישת הזמן בצבא בכלל ובמילואים בפרט. ודוקו: איני מתיימר לכתוב באופן קוהרנטי כוללני ופילוסופי על "תפישת הזמן בצבא", או על "מגמות ותמורות בצבא על ציר הזמן", אלא על מספר מחשבות הנוגעות לממשק שבין שני אלו: הצבא והזמן.

מעבר לארגז הכלים שרכשתי בישיבה ולידע שצברתי במהלך השנים, החינוך הישיבתי מטמיע בתלמידיו את החובה לנצל כל דקה ודקה מחייהם. זכור לי שמעל השעון שנתלה על אחד הכתלים בישיבה היה כתוב "יש אדם קונה עולמו בשעה אחת": כל שעה חשובה. אמנם בעדיפות ראשונה יש לנצל את הזמן ללימוד תורה, אך כיוון שמדובר ברכישה של תכונה וכיוון שההוראה מופנמת כה עמוק – החינוך מתפרש מעבר לצורך הספציפי בלימוד תורה, ויש רגליים לטענה שזו גם מטרתו של החינוך הישיבתי עצמו: אם אתה לא יכול ללמוד תורה, תקרא ספר. בתלמוד (בבלי, ברכות כז, ע"א) מסופר על ר' זירא, שכאשר היה נחלש מלימודו, היה יושב על פתח בית מדרשו של ר' נתן בר טובי, מתוך מחשבה שכשיעברו חכמים יקום לפניהם ויקבל שכר. לא משנה מה אתה עושה – תעשה משהו.

והחינוך הישיבתי עומד בסתירה מוחלטת למה שקורה בצבא: יכול לעבור יום שלם וכל מה שעשית הוא משימה אחת במקרה הטוב. באותו היום שבו גויסנו למילואים, כל מה שעשינו מבחינה מבצעית היה לחתום על ציוד ולאפס את הנשק. אתם יודעים כמה "דף יומי" הייתי יכול ללמוד בזמן הזה?! (או כמה מאמרים הייתי יכול לקרוא בזמן הזה?!).

כשזה נוגע ליום הגיוס, ברור שמזמוז ובזבוז הזמן נובעים מהבלגן שיש בכל יום גיוס ובפרט כשמדובר בצו שמונה, וכן ש"תפישת הזמן" הזו בחלקה נכפתה על הצבא כתוצאה מאי הוודאות שהצבא לכוד בתוכה (וראו פירוט על כך ברשימה שכתבתי ביום הגיוס), מה שמותיר את החיילים במין "דקת קריאה" תמידית כזו, כך שהם יכולים יום שלם לא לעשות כלום, אך הם גם יודעים שבטווח של דקה יכולים לקרוא להם לעלות לעמדת-שמירה או לתורנות.

הבעיה היא שתפישת האין-זמן הזה (או: יש לנו את כל הזמן שבעולם) מחלחלת גם לחיילים, אשר מרגע גיוסם תופשת אותם לאוּת כזו שהם לא יודעים מה לעשות עם כל הזמן הפנוי הזה שפתאום נפל עליהם, ולרוב הם באמת לא עושים כלום (ולחילופין: ישנים ימים שלמים או בוהים בטלוויזיה או מציקים לך, כאשר לך יש המון דברים לעשות).

ניתן לומר, והדבר נכון לחלוטין, שתופעה ממאירה זו נכונה יותר במילואים. אך לדעתי התופעה לובשת צורה שונה כשזה נוגע לשירות הסדיר. בטירונות למשל, כל יום מחולק למקטעי-זמן זעירים: שתי דקות לסדר את האוהל, חמש דקות לנקות את השירותים וכן הלאה. אלא שבאופן פרדוקסלי, דווקא החשיבות שלכאורה מקנים לכל דקה ודקה רק מורחת את היום, אשר מתבזבז על בעיות משמעת של "אי עמידה בזמנים". ולכן לפתור את הצבא בכך שהוא לכוד בצבת אי-ודאות יהיה קל מדי וחלקי לגמרי.

הבעיה של הצבא היא שעל כפות מאזני השיקולים שלו, רכיב הזמן לא בא לידי שקלול. כאשר אדם מכלכל את צעדיו, הוא מביא בחשבון כמה זמן יידרש לו לביצוע צרכיו ורצונותיו, והוא יודע שבזמן שהוא עשה X הוא היה יכול לעשות Y ו-Z. לאדם הריבוני הזמן הוא חלק מהתשומות, הוא חלק ממאזן התשומות-תשואות, זמן בשבילו שווה כסף. אבל מרגע שהחיילים נתונים לשירותיו, לצבא יש את כל הזמן שבעולם; בבנק הזמן העולמי לצבא יש צ'ק פתוח, לצבא יש את כל הזמן שבעולם. הפז"ם דופק.

אתן לכן דוגמא. המשימה שלנו היא להגן על המתנחלים שבגזרה, וממנה נגזרות כל הפעילויות שלנו, כמו להשכיב מארבים על עצי זית בצדי כביש (מחשש שיזרקו על הציר אבנים) או לשלוח כוח של ארבעה לוחמים לשמור על צומת שבה גם מתנחלים וגם פלסטינים תופסים טרמפים. כלומר, עלינו להראות נוכחות. בהחלט ניתן לומר שהדבר נותן תחושת ביטחון למתנחלים ואולי אפילו מונע פעילות חבלנית שהייתה מתרחשת אחת לכמה זמן. אולם מה בדבר הזמן שמתבזבז? האם הלוחמים לא היו יכולים לעשות בזמן הזה דברים חשובים יותר? האם הם לא יכולים למשל לעבוד, ולמרות שהדבר היה גורם לפחות ביטחון, במאזן הרווחה המצרפית התועלת הייתה גדולה יותר?

חשיבה תועלתנית-כלכלית פשוטה הייתה אומרת שפעילות כזו היא מיותרת, או למצער הייתה מצמצמת אותה לאחר שהייתה "מאזנת" בתוך כלל השיקולים את הזמן שמתבזבז. כאשר בית המשפט בודק האם אדם התרשל ולכן חייב בנזיקין, הוא עושה זאת, לרוב, לפי נוסחת לרנד הנד, השואלת מה יעלה לי יותר: למנוע את הנזק או לספוג אותו? סביר להניח שאם על כל מתרחץ בחוף ים היה מוצב מציל ביחס של אחד לאחד – 90% מהטביעות היו נמנעות. אבל אם ראש העירייה לא הציב 100 מצילים, הוא לא התרשל כי ברור שזה לא משתלם כלכלית. החברה מוכנה לספוג את הסיכון בכך שבמהלך עונת רחצה יטבעו כך וכך מתרחצים למוות, כיוון שזה לא משתלם כלכלית להעסיק כל כך הרבה מצילים.

אולי שקלול הזמן של החיילים לא היה מאיין את הפעילות המבצעית, וברור שהמשימה שלנו היא להגן על המתיישבים. אולם לדעתי שקלול של רכיב הזמן של החיילים, שהיו יכולים לעשות בזמן הזה דברים מועילים יותר, היה משנה את פניה של הפעילות.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “זמן/ צבא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s