דע מה שתשיב לעצמך: על חובת ההנמקה הפנימית

כל מי שניסה להתמודד עם הצורך לנמק רעיון שעלה בדעתו, יודע כי יש שהעט נעצר וכמו מסרב הוא להמשיך בדרכו. לא אחת אירע לי כדבר הזה, ולעתים נתברר לי כי יפה עשה העט בעוצרו מלכת. האמירה הנשמעת לעתים כי: "הדבר הוא כך, אבל קשה לי לנמק" עשויה ללמד כי אין נימוקים ראויים לאותו "דבר"

דברי השופט מישאל חשין בבש"פ 5492/98 ברונסון נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 116, 122 (1998)

מן המושכלות הראשונים הוא שפסק דין צריך להיות מנומק. תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה: "פסק דין בתובענה שהוגש בה כתב הגנה יכיל הרצאה תמציתית של הענין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה." (ההדגשה אינה במקור). חובת הנימוק שוזרת את כל תקנות סדר הדין האזרחי, כולל פסק דין בסדר דין מקוצר (תקנה 214טז) ופסק דין שבערעור (תקנה 460). חובת ההנמקה נכונה כמובן גם לפסק דין בהליך פלילי (ראו סעיפים 183-182 ו-218 לחוק סדר הדין הפלילי).

כל אחד מן הנימוקים לכתיבת נימוקים אותם למדנו בקורס בסדר דין אזרחי מכוון כלפי נמען אחר: (1) הצדדים. נימוקים מקנים לגיטימציה להחלטה בעיני הצדדים לדין. הצדדים חושבים שנעשה להם צדק מעצם קיומה של הנמקה; ההנמקה מוכיחה לצדדים שקולם נשמע (זכות הטיעון); (2) ערעור. ההנמקה מאפשרת לערכאת הערעור לבחון את פסק הדין של הערכאה דלמטה, ועל בסיס הנימוקים לדעת האם לדחות את הערעור או לקבלו; (3) ההליך. ההנמקה מצמצמת את האפשרות שההחלטה תהיה שרירותית.

נימוקים אלו הם נימוקים "חיצוניים", שכן הם מתקיימים במרחב שבין פסק הדין לבין נמענים אחרים (ההליך, ערכאת הערעור והצדדים). אולם לדעתי הנימוק המשמעותי ביותר, או למצער היעיל ביותר, הוא נימוק "פנימי", נימוק שמתקיים במרחב שבין כותב פסק הדין, קרי השופט, לבין פסק הדין עצמו. כפי שאבהיר להלן, נימוק זה דומה לנימוק השלישי שמניתי (ההליך) אך המוקד שלו שונה במקצת.

שני הנימוקים הראשונים הם חלקיים, והנימוק הראשון אף יכול להפוך את פסק הדין על יוצרו. הנימוק שמכוון כלפי הערעור כמובן אינו עומד כאשר מדובר בפסק דין של ערכאת הערעור, ואפשר לתהות, נוכח החיסרון שעשוי להיות לנימוק ואציינו בהמשך, האם הערכאה דלמטה אינה יכולה לשטוח את נימוקיה בפני ערכאת הערעור שלא על גבי פסק הדין, שכן אני מניח שבלאו-הכי יש נתיב נוסף של העברת מסרים בין שתי הערכאות.

הנימוק שמכוון אל הצדדים הוא בעייתי יותר, שכן יכול להיות שתהא ההחלטה אשר תהא – הצדדים רוצים שקולם יישמע או שההחלטה לא תהיה שרירותית; אולם מה אם הנימוקים אינם מוצאים חן בעיני הצדדים? נימוקי פסק הדין פוגמים בעיקרון חשוב מאוד – סופיות הדיון, ומסיבה זו לא נהוג לפרסם את הנימוקים בשיטת המשפט הקונטיננטלית. נגעתי בדברים ברשומה קודמת (המשפט העברי: בין המשפט הרומנו-גרמאני למשפט האנגלו-סקסי), ואביא כעת רק טעימה מהדברים שכותב אדם ברוך (אדם ברוך חיינו 74 (2002)) בנוגע למשפט העברי:

"על-פי ניסיונה של ההלכה (ראה המשתמע מה'שולחן ערוך'), הנימוק המשפטי שבפסק הדין אינו מסיים בהכרח את ההליך המשפטי, אלא אדרבא, פותח פולמוס חדש. בני האדם דשים בנימוק המשפטי, מפרשים אותו על פי נטיותיהם, דוחים אותו ויוצרים ממנו להמשך המחלוקת. ה'שולחן ערוך' ממליץ עקרונית על פסיקה ללא נימוקים".

ובמקום נוסף (אדם ברוך סדר יום 283 (2000)) הוא מתייחס לאי-הנימוק בפסק הדין במשפט העברי:

"מדוע? האם הרמב"ם ביקש 'להחשיך' את ההליך השיפוטי? הרמב"ם שאף לפרקטיות שיפוטית, וזו אינה עולה בקנה אחד עם הצפת תודעת ההדיוטות בנימוקים ובניואנסים הלכתיים. הדיוטות עלולים להסתבך בניואנסים, ובכתוצאה מכך לייצר אי-הבנות ומחלוקות, ולהמשיך את הסכסוך המשפטי גם לאחר פסק הדין. כלומר, לחבל ב'סופיות הדיון'. עיקרון המגן על הנורמליות של הפרט והחברה".

לכן אני חושב שהנימוק השלישי הוא החשוב ביותר, אך כאמור המוקד שלי הוא שונה: חובת ההנמקה נועדה לשופט. הנימוק רלוונטי להחלטה בכללותה: רק כאשר השופט כותב את הנימוקים הוא יכול לבחון האם ההחלטה שלו נכונה. הרבה פעמים דברים שהשופט בטוח בנכונותם במבט ראשון, יראו אחרת כאשר יכריח את עצמו לחשוב ולכתוב מדוע נקט בבחירה כזו או לא אחרת; והדברים נכונים גם כלפי הנימוקים הספציפיים של פסק הדין: כתיבת הנימוקים מאפשרת לשופט לבחון האם נימוק מסוים רלוונטי או שיש נימוק יותר טוב; האם יש נימוקים חלשים וחזקים, ואם כן כיצד לעצב את פסק הדין ובאיזה אופן לסדר אותו.

הנימוק הכתוב מאפשר לשופט לסדר לעצמו את הדברים בראש. בנימוק לשופט, העלאת הדברים על הכתב היא הכרחית; אינו דומה מי שמנמק לעצמו בראשו את הדברים לבין מי שכותב אותם בכתב. המוען, השופט, חייב לראות את הדברים, כי הם מציבים מולו מראה; רק כך ישנה רפלקסיה מסוימת: הכתב מהדהד לכותב, מחזיר אליו את הדברים שכתב, הוא מין "אני נוסף". אך הנימוק לשופט אינו מחייב שהדברים יכתבו דווקא בפסק הדין. לכן הוא מהווה נימוק משלים, לצד הנימוקים האחרים.

נימוק השופט לעצמו הוא תנאי הכרחי, אך הוא לא תנאי מספק. הוא תנאי הכרחי כיוון שהוא הכי יעיל. בסופו של דבר האדם חושב על עצמו, ולכן הכי יעיל מבחינת השופט הוא לחשוב כיצד הוא מנמק את פסק הדין לעצמו: לא כיצד פסק הדין ייתפש בעיני ערכאת הערעור, הצדדים או הציבור הישראלי; על השופט לתת דין וחשבון מנומק וכתוב לעצמו.

אבל כמובן שאין זה תנאי מספק, כיוון שהשופט הוא שליח ציבור: בראש ובראשונה השופט מחויב לצדדים שבמחלוקת ביניהם הוא פוסק, וכן למערכת המשפט ולציבור הישראלי, שבתוכם מהדהד פסק דינו. הביקורת החיצונית שאלו עשויים להעלות מהווה סוג של פיקוח שרק מייעל את עבודת השופט; היא לא מטה את נימוקי פסק-הדין, היא לא מעתיקה את הדגש מהמרחב הפנימי למרחב החיצוני; היא רק מכריחה את השופט לחדד את נימוקיו. חובת ההנמקה של השופט לעצמו רק משרתת את הציבור.

ולדעתי טמונה כאן תובנה בסיסית שמתפשטת לתחומי-חיים אחרים, ובפרט בכל הנוגע למוסר וליחס לזולת: הגישה שלנו כלפי האחר צריכה לנבוע מהגישה שלנו כלפי עצמנו, עלינו לנהוג באחרים כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו; תעמיד את עצמך במקום האחר, וכך תדע לנהוג בו. וכבר אמרה התורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט 18). והוסיף הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה" (בבלי, שבת לא, ע"א).

המוקד הוא פנימי: על השופט לנמק את פסק הדין לעצמו. על האדם לחשוב על עצמו; אך החשיבה של השופט על עצמו מהדהדת החוצה, ומבנה את היחס שלו ושלנו לזולת.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “דע מה שתשיב לעצמך: על חובת ההנמקה הפנימית

  1. אכן ישנם דילמות רבות בבוא מערכת המשפט ליתן החלטות ופס"ד אשר מהצד האחד עלולות לפגע קשות באזרח ובצדק ,והמהצד השני יתכן ולא היה צריך בכלל להגיע לערכאות משפטיות ,ואומר ואוסיף כי בבואו לפסק ,האם לפניו החזון של ליתן פס"ד בתכלית הצדק ההומני האנושי העובדתי.
    מניסיוני האישי בהתדיינות בבתי המשפט בארצנו,רב הנסתר על הגלוי,ולא נראה שהצדק בולט ממש ושיש לו אחיזה חזקה במחוזותינו.וכמובן שיש שיתבקשו לכך!
    והשאלה העקרית שלדעתי צריכה להישאל ,האם האינטרסים המושפעים והמשפיעים הם אלה הגוברים על השכל הישר,ומניעים אותו מהרציונל הצודק?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s