אין לי מקום

בערב יום כיפור הלכתי לתפילת "כל נדרי" בבית כנסת שאיני מתפלל בו בדרך כלל (אינני מתפלל בדרך כלל). כיוון שמדובר במניין מאולתר, כאשר הגעתי ליעד שאלתי בחור אחד שעמד בחוץ אם פה מתכנס אותו מניין, והלה השיב לי בחיוב. נכנסתי פנימה, ואותו האיש התיישב לידי והחל להסביר לי על "מהלך התפילה", ואף תחב מחזור-תפילה לידי, למרות שהבאתי מחזור מהבית. כאשר ביקשתי לעיין בספר שהבאתי, אותו בחור חשב כנראה שאני מצ'ועמם, והצביע בידו על המקום במחזור שלי שבו החזן נמצא בתפילה. למרות שנצרכתי להתפנות פחדתי לצאת, מהחשש שאותו בחור יפרש זאת לא נכון, כאילו אני בורח מהתפילה. על אף שבאתי עם כל האקססוריז שמעידים שאני דתי (כיפה, מחזור, ואפילו אקססוריז למתקדמים: ספר לקרוא במהלך התפילה), כנראה אותו האיש חשב שאני חילוני.

מזמן לא חשתי כל-כך מושפל.

ועוד יותר הרגשתי שאין לי מקום. מקום ישיבה ממשי דווקא היה לי (בדוחק), אבל מקום במובן המלא, המהותי, אין לי; מקום-רוחני, מקום בעולם הדתי, מקום שהוא שלי. הזרוּת שחשתי באותו בית-כנסת רק מצביעה על בעיה גדולה הרבה יותר: אין שום מקום שבו אני יכול לחוש בנוח, אין שום מקום שבו אני יכול לעמוד לפני המקום (אלוהים). אני לא תחת הרובריקה "חילוני" ולהתקרא "דתי" עדיין לא הגעתי. ומה יותר מתבקש מאשר אדם שעומד בערב יום כיפור לפני קונו וחש שאין לו מקום. "על דעת המקום"? לא המקום שלי בכל אופן.

ומבלי להפחית את היעדר המקום הדתי-רוחני, שהוא בעיניי המשמעותי ביותר, אירועי יום כיפור הדהדו לי שאין לי גם מקום בעוד שני מובנים: ראשית, אין לי מקום בדירה שבה אני גר. אז שוב, נכון, יש לי מקום פיזי: יש לי דירה וחדר ומיטה והם אפילו מרווחים. ואף על פי כן – אין לי מקום. כי אין חפיפה וזהות בין מקום פיזי ל"מקום בעולם".

מסופר שכאשר יהודים עלו לבית המקדש בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), למרות שכל עמישראל התכנס במקדש – מעולם לא אמר אדם "צר לי המקום". כי למרות שבית המקדש הוא לא הבית של אף אחד – כל אחד הרגיש בו בבית, כל אחד הרגיש שיש לו מקום (בין אם הוא צר ובין אם הוא לא צר). הלוואי ואני אוכל לומר "צר לי המקום".

ואין לי גם מקום בזוגיות. ואין כאן המקום להרחיב בנושא.

אין הדברים קשורים בהכרח. אמר לי חבר (בשם חבר) שברגע שלאדם יש מקום בזוגיות – יש לו גם מקום שבו הוא גר ויש לו גם מקום רוחני; וגם אני אומר מדי פעם שכאשר שואלים אותי להגדרתי הדתית אני אומר (ברצינות) "אני אעשה מה שאשתי תגיד לי" – כלומר מקשר בין המקום בזוגיות למקום הדתי. אבל אין הכרח: יכול אדם להיות ב"מקום רוחני" מבלי שיש לו מקום בזוגיות או מקום בביתו, ואפשר ואדם יהיה בזוגיות ולא יהיה לו מקום בזוגיות וכן הלאה. כל הקונסטלציות אפשריות.

אבל במקרה אצלי הצטלבו שלושה אתרים של אין-מקום. אין לי מקום.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אין לי מקום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s