פמיניזם אקטיביסטי ופסיביזם פגישתי

אחד העיקרים שמנחים אותי בחיי היא שלאדם יש אחריות על חייו ועל הבחירות שהוא עושה, בחירות במעשה ובחירות במחדל. האיש או האשה אינן יכולות, לפחות לא תמיד, להסתתר תחת תירוצים כגון "כך החברה עושה", או ש"הדברים נקבעים בחלונות הגבוהים"; החברה אמנם עושה כך, אך הבחירה היא אישית, והאחריות, לפחות חלקה, מוטלת על האדם.

אמת, החיים מורכבים מאינספור אינטראקציות, אשר בחלקן אנחנו בוחרים להיות פסיביים ובחלקן אנו בוחרים להיות אקטיביים. חישבו על המוסדות הפשוטים ביותר, למשל, אכילה עם סכין ומזלג (סדרי שולחן): אם האדם היה נדרש לחשוב כל פעם מחדש כיצד לפעול באינטראקציה מסוימת, הדבר היה מאוד מעייף. אולם בין אם האדם בוחר לפסוע בדרכים שהלכו בהם לפניו ובין אם הוא בוחר לחצוב לו נתיב משלו – עליו לדעת שהמעשה הוא שלו והוא באחריותו.

לעניות דעתי, זהו אחד מעקרונות הפמיניזם; פמיניזם פירושו אקטיביזם. פמיניזם אומר שנשים לוקחות אחריות על החיים שלהן.

לאור זאת, אני תמה בכל פעם מחדש כאשר בדייטים עם נשים שאני יודע שהן פמיניסטיות, שאני יודע שבאתרים אחרים בחייהן הן לוקחות אחריות על החיים שלהן – הן מתנהגות בפסיביות מוחלטת, ועליי, כגבר, להוביל לכל אורך הפגישה. כאילו מכיוון שכל אחת מאיתנו מגיעה בפוזיציה מסוימת  – אני מגיע על תקן הגבר, ובת-לווייתי מגיעה על תקן האשה – יש התכנסות לתפקידים המסורתיים של מיהו גבר וכיצד מתנהגת אשה (וכמדומני שהאסרטיביות וחסרונה אצל נשים חריפים גם בכל הקשור ברקימת קשרים עם גברים).

נכון, דייט הוא לרוב סיטואציה מלאכותית ולנשים וגברים קשה להתנהג בו באופן "טבעי", קרי באופן שבו הן מתנהגות במציאות. כמו כן, בנוסף על היותו סיטואציה מלאכותית, דייט הוא גם "סיטואציה נפיצה", שכל טעות הכי קטנה בו עלולה להביא לסיומו. אולם גם אם דייט אינו "המציאות" – דייט הוא שיקוף של המציאות, הוא חיקוי של המציאות. דווקא בשל היות הדייט על "זמן שאול", לכל אחד מן השחקנים לדייט יש הזדמנות חד-פעמית, או לפחות הזדמנות מוגבלת – להתרשם מבן-זוגו או בת-זוגתו. ואם אחד מן הצדדים יודע שהפגישה הנוכחית היא תחנה סופית – ממה נפשך: הייתי מצפה שייקח אחריות על הסיטואציה כשם שהוא לוקח אחריות על כל פרט בחייו, מבלי החשש כיצד הדברים יתפרשו.

ניתן להדגים זאת בקלות באמצעות סוגיית התשלום על הפגישה. גיסתי אמרה לי פעם שכאשר הגבר אינו משלם על האשה בפגישה, הדבר מראה כי הוא לא נהנה. לעניות דעתי אין לדברים אלו שחר. לדידי, כאשר האשה "מאפשרת" לגבר לשלם עליה בדייט, היא משדרת בזה תלותיות, היא אומרת בכך שהאיש הוא הפטרון שלה. מאידך, כאשר כל אחת משתתפת בהוצאות הפגישה, הצדדים משדרים שכך הם רואים את חייהם העתידיים: נשיאה שווה בנטל. התשלום אינו רק עניין של פרנציפ; הוא סיגנל לעתיד.

הפגישה היא מיקרוקוסמוס לחיים. אם אחד מן המשתתפים בדייט אינו חושש כיצד יתפרשו צעדיו (למשל, כאשר הוא יודע שאין לדייט תוחלת) אין סיבה שהוא לא ייטול אחריות על הדייט, שהוא לא ייקח אחריות על אותה סיטואציה; ואם המלאכותיות של הפגישה רק גורמת לו "להתנהג בזהירות" – הוא מקרין את הפסיביות שלו גם על העתיד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s