שיח (קנאת) אחים

באחד מימי חול המועד סוכות, התכנסנו כל המשפחה לחגוג לדודתי יום הולדת שישים. על אף שהתוכנית הקולנירית הייתה מן המשובחות, תוכנית אמנותית לא הוכנה, למעט "משחק הכתרים" ההו-כה מקורי ובוגר (אגב, בנסיעותינו המשפחתיות המשותפות בילדותינו, היינו משחקים משחק זה מבלי להשפיל את עצמנו על-ידי חבישת פיסת-קרטון שנגזרה מקופסת-קורנפלקס וצמודה לראש בסיכות ביטחון, ולכן לא הבנתי את התוחלת בחבישתו). וכיוון שהתכנסותנו בהרכב מלא הנה חזון נפרץ, ולאור העובדה ששבת פרשת בראשית – שבה קוראים את סיפור קין והבל – עומדת לפתחנו, הצעתי שכל אחד מן המשתתפים יספר על דבר אחד שבו הוא מקנא באחיו. לשמחתי הם נענו להצעתי. לתוצאות החלקיות אגיע בהמשך. (אל) תנסו את זה בבית.

סיפור קין והבל ממחיש לדעתי את העובדה שקנאת-אחים היא אחת מן הרגשות והתחושות הבסיסיות והשכיחות ביותר. קין הורג את הבל לאחר שאלוהים שועה אל מנחתו של האחרון, בעוד שאת מנחתו של קין הוא לא מקבל. מיקום הסיפור בפרשת בראשית (בראשית ד 16-3), לפני ההתכנסות לשושלת היהודית מאברהם, שנים-עשר השבטים ואילך – מוציא מכלל מחשבה את האפשרות שמדובר ב"עניין יהודי", אלא מדובר בעניין אוניברסלי.

ספר בראשית שופע אמנם בטרגדיות משפחתיות וסיפורי קנאות-אחים בפרט, אולם שלא כמו סיפור יעקב ועשו או יוסף ואחיו – קנאת קין אינה נעשית על רקע העדפתו של ההורה את אחד האחים, והמספר המקראי אינו רומז להעדפה כזו. ניתן אמנם לומר שקנאת קין היא על רקע העדפתו של אלוהים (שהוא כידוע אבינו מלכנו, האב בה"א הידיעה), אך יש לשים לב כי בין הקרבת המנחות על ידי קין והבל לבין רצח הבל, אלוהים משוחח עם קין ומרגיע אותו: "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ; הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ" (שם, פס' 7-6).

אפשר לומר, כי אלוהים אומר לקין כי עליו לקבל את העובדה שבני האדם הם שונים ועליו לקבל את שונותו. אליבא דאלוהים, הוא לא הפלה בין הבל לקין, כי אם נהג בשוויון; הוא נתן יחס שונה לאנשים שונים. לפי הסופר א. ב. יהושע, הכרתו של אלוהים בטבעיות שבקנאת האחים ובשונות בין האחים, היא שמכתיבה את היחס הסלחני שלו למעשהו של קין, שלמרות שרצח – ועוד הרצח הראשון בתנ"ך – נראה בהמשך הפרק שהוא משדרג את מעמדו ומקבל אף "כיפת ברזל" אישית בדמות אות קין [ראו אברהם ב. יהושע כוחה הנורא של אשמה קטנה (1998)].

נחזור לקנאת האחים שלי. להפתעתי הרבה, המשפחה שלי התנהגה באופן בוגר, וכל אחד ציין במי הוא מקנא ובשל מה הוא מקנא בו, והדבר לא גרר צחוקים או התלחששויות וכיוצא באלו: האחים שלי ציינו אח או אחות שהם מקנאים בו, גיסי ציין באיזה אח שלו הוא מקנא, אימא שלי ציינה במה היא מקנאת באחיה (דוד שלי) ואבא שלי ציין במה הוא מקנא באחותו, שנכחה במקום. אפילו אחייני בן ה-9 ציין שהוא מקנא באחיו הקטן ממנו. רק אחותי הקטנה (בת 16) ודודתי כלת השמחה אמרו שהן אינן מקנאות באיש.

כמובן, שמפאת צנעת הפרט לא אחשוף את "התשובות" של אחיי. רק אציין ש"זכיתי" ששני אחים מקנאים בי. ולגבי הקנאה שלי? אמרתי שאני מקנא באחי הגדול שהוא גבר-גבר, באתרים רבים בחייו, ואילו אני בקושי גבר אחד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s