האם לסבתא יש זכות לראות את נכדיה? – בעקבות היתומה נגד האלמנה – פסק דין אחד בשבוע

בעקבות תמ"ש (משפחה קר') 1900/06 היתומה נ' האלמנה (פורסם בנבו, 29.10.2006) [היום לפני שמונה שנים]

היתומה, ילידת 2005 (בת שנה וחצי בעת הדיון) התייתמה מאביה כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה חודשיים לאחר לידתה. התובעת, סבתה של היתומה מצד אביה, הגישה תביעה (בשם נכדתה) לקביעת הסדרי ראיה, כך שתוכל להיפגש עם נכדתה היחידה מבנה המנוח. סמוך לאחר מות בנה הייתה הסבתא נפגשת עם נכדתה פעם בשבוע, אולם הביקורים הופסקו משעה שנודע לאלמנה כי בן-זוגה נישל אותה ואת היתומה מצוואתו והוריש את כל רכושו לאימו ולאחיו. האלמנה פתחה במאבק משפטי בשל התנגדותה לצוואה ובמקביל מסרה לסבתא כי עד שלא תקרע את הצוואה, לא תוכל לראות את הילדה. האלמנה טוענת שאין לסבתא כל זכות בדין בקשר בינה לבין הילדה, ואילו הסבתא טוענת שהסדרים כאלו מגיעים לה בדין. מכאן התביעה.

פקידת הסעד ציינה שהן האלמנה והן הסבתא שרויות בצער וביגון בגין מות דוד (בן הזוג והבן), דבר שלא מפריע להן לנהל מאבק משפטי שקשור לצוואה. האלמנה נושאת כיום בעול כלכלי כבד, חווה קשיים כספיים ואינה מקבלת סיוע מאף גורם. לאור זאת, ועל אף שהיא מציינת כי ישנה חשיבות רבה בהמשכיות הקשרים המשפחתיים של היתומה עם הסבתא לשם התפתחותה הרגשית והחברתית התקינה – המליצה פקידת הסעד כי כל עוד מתנהל מאבק משפטי בענייני רכוש, לא יתקיימו הסדרי ראייה בין היתומה לסבתה.

השופטת אספרנצה אלון קבעה כי יש להורות על הסדרי ראייה כבר כעת. סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 מורה כי "מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בענין המגע בין הורי המת לבין הקטין". העיקרון המנחה את הסעיף הוא טובת הילד, קובעת השופטת אלון. טובת היתומה היא השיקול הבלעדי והריבוני הדוחה מפניו כל שיקול אחר וכל טובה אחרת – טובת האם, טובת הסבתא ואפילו טובת שתיהן גם יחד נדחות מפניה.

בכך דוחה אלון את חוות הדעת של פקידת הסעד, וזאת למרות שלרוב בתי המשפט נוטים לקבל את עמדתם של המומחים מטעם בית המשפט המופיעים בפניהם, כיוון שהם מומחים לדבר. אלא שהשופטת ציינה כי בעוד הפקידה נפגשה עם הצדדים רק פעם אחת, כל הגורמים הרלוונטיים הופיעו פעמיים בפני בית המשפט, ולכן אין לפקידה יתרון על השופטת. ההכרעה השיפוטית היא של השופט ואין השופט משמש חותמת גומי לעמדת פקידת הסעד; להמלצת פקידת הסעד יש משקל רב, אך לא משקל מכריע. טובת היתומה היא לקיים קשר עם משפחת אביה המנוח, קשר אשר יתרום להתפתחותה התקינה וסיפוק צרכיה הרגשיים של היתומה, ולכן יש להתחיל בהסדרי הראיה לאלתר.

כפי שציינה אלון, סעיף 28א נועד לאפשר לסבים וסבתות להתראות עם ילדיהם במקרה של סכסוך בין ההורים השכולים והאלמנה. בדברי ההסבר לסעיף [דברי ההסבר להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 4), התשל״ד-1975, ה"ח 434] נכתב שבעיה זו החריפה לאחר שמלחמת יום כיפורים הותירה חללים רבים, והאלמנות סירבו לאפשר להורים השכולים להיפגש עם נכדיהם. כלומר, הנסיבות לתיקון החוק היו מיוחדות.

תאומו של סעיף 28א הוא סעיף 28ב. בשנת 2012 (כלומר, לאחר המקרה הנידון) הוסף לחוק סעיף 28ב [חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 17), התשע"ב-2012, ס"ח 513]. סעיף זה מקים את מעמדם של הסבים והסבתות ביחס לנכדיהם ונכדותיהם גם כאשר הם אינם הורים שכולים. לשונו של סעיף זה זהה לחלוטין ללשון סעיף 28א. חיפוש קצר במאגר המשפטי "נבו" מעלה שבשנתיים וחצי שחלפו מאז תוקן החוק – טרם נעשה בו שימוש. לכאורה, מבחינת טובת הקטין, אין הבדל משמעותי בין מקרה שבו אחד ההורים נפטר לבין מקרה גירושין רגיל; בשני המקרים, תהיה טובתו הכללית של הקטין להתראות עם הורי הוריו.

יחד עם זאת, כאשר בית המשפט יושב לדין, נראה כי העובדה שההורה נפטר משפיעה על פסיקתו, כך שהוא מביא בחשבון גם את "טובת הסבתא". ראשית, בבסיס כל מקרה כזה עומדת טרגדיה של יתמות בגיל צעיר וכמו שנאמר במפורש בפסק הדין – הקטין הוא הקשר היחיד של הסבים והסבתות לבנם המת. לכך יש להוסיף את העובדה שתוצאות מלחמת יום כיפורים היו זרז משמעותי בתיקון החוק, ואת המעמד המיוחד שיש להורים שכולים בחברה הישראלית מרובת המלחמות, כמו גם את המיתוס המכונן של "עקידת הבן" – הורים ששולחים את בניהם למות על קדושת העם והארץ – שמעניק הילה מיוחדת להורה השכול. כל אלו משפיעים לדעתי, על שיקול הדעת של השופט.

נראה שהדברים נכונים גם במקרה הנידון. לדעתי, אין כל ספק שהמאבק המשפטי סביב הצוואה ירעיל את הקשר שבין הילדה לבין הורי אביו. ניתן אמנם לומר שכל מאבק גירושין עלול לחלחל ולהרעיל את הילדים, ואין זו סיבה למנוע הסדרי ראייה מאחד ההורים. אולם בניגוד לגירושין – המעמד המשפטי של הסבים והסבתות הוא פחוּת מזה של הוריהם-מולידיהם. נראה שמקרה דומה שבו סבא וסבתא היו מבקשים הסדרי ראיה כאשר בנם עדיין בן-החיים – היה מקבל יחס שונה. יש לזכור כי הצעת פקידת הסעד לא הייתה למנוע לחלוטין את הסדרי הראיה אלא לדחותם עד שיסתיים הדיון המשפטי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s