האם הדלקת חנוכייה יכולה להוות טענת הגנה להקלה בעונש? – פסק דין אחד בשבוע

בעקבות ת"פ (מחוזי ת"א) 5686-02-11 מדינת ישראל נ' פנחס (פורסם בנבו, 25.1.2012)

מור ואלין פנחס (להלן גם: הנאשמים) הם הבעלים של חנות לביגוד והנעלה בקניון בת-ים. ביום 9.12.2010, בסביבות השעה חצות, הדליקו בני הזוג פנחס חנוכייה משמן בחנות. לאחר כשעתיים הם העבירו את החנוכייה, בעודה בוערת, למחסן המשמש לאחסון סחורת החנות ונמצא בצמוד לה. סמוך לכוננית עליה הוצבה החנוכייה הוחזק גם בקבוק טרפנטין. לאחר עזיבתם את המחסן, גרמה האש שבחנוכייה לשריפה במחסן, כך שנגרם נזק לביגוד ולהנעלה שנמצאו במחסן.

הנאשמים הורשעו תחילה בעבירות של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לקבל דבר במרמה, אך בכתב האישום המתוקן הם הורשעו במעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1979 הקובע כי: "העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים: […] (3) עושה מעשה באש או בחומר לקיח, נפיץ או רדיואקטיבי או אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש או בחומר כאמור שבהחזקתו".

המדינה חתמה עם הנאשמים על הסדר טיעון על פיו הם הודו והורשעו בכתב האישום המתוקן, אך זאת בכפוף לשליחת הצדדים לשירות מבחן אשר יבחן את שאלת הרשעת הנאשמים בדינם. שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך ללא הרשעה לאור עברם הנקי של בני הזוג, וכן על מנת שזו לא תמנע מהם לעסוק בתחום תיווך מקרקעין, בו התעתדו לעסוק. תחת זאת, המליץ שירות המבחן על השתת 140 שעות לתועלת הציבור לכל אחד מהנאשמים.

לאור המלצת תסקיר המבחן, מחליט השופט דוד רוזן (אותו השופט שהרשיע את אהוד אולמרט בפרשת "הולילנד") לבטל את הרשעת בני הזוג פנחס. הנאשמים הם אנשים נורמטיביים לחלוטין וללא עבר פלילי. הם לא פעלו מתוך כוונה פלילית, והם גרמו לשריפה שהחריבה את מקום פרנסתם ומוטטה את עולמם (המקרה פורסם בעיתון תוך ציון שם החנות ומיקומה, וכתוצאה מכך ספקים שקראו את הפרסום סברו כי המדובר בעבריינים וחדלו לספק לנאשמים סחורה לחנות, ולאור זאת קהל הלקוחות הצטמצם). הנזק שנגרם בשל המעשה תחוּם לרכוש שבבעלותם ובכלל לא נגרם נזק בנפש או בגוף.

השופט רוזן מוסיף עוד מספר נימוקים, אך הוא משמיט את אחד מטיעוני בא כוחם של הנאשמים לפיו הפשע הגדול של הנאשמים הוא "שרצו לקיים את מצוות הדלקת החנוכייה, וחטאם נעוץ בכך ששכחו לכבותה". האם קיום מצווה יכול לספק "טענת הגנה"? יכול להוות סיבה להקלה בעונש? קרוב לוודאי שרוזן, הכבול לעיקרון התקדים המחייב, הולך לפי דעת הרוב במשנה שקבעו חכמים, ובניגוד לדעת המיעוט של רבי יהודה. המשנה במסכת בבא קמא (פרק ו, משנה ו) אומרת:

גמל שהוא טעון פשתן, ועובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות, ודלקה בנרו של חנווני, והדליק את הבירה – בעל הגמל חייב; הניח חנווני נרו מבחוץ, החנווני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה – פטור.

כלומר, אם החנווני מדליק נר מחוץ לחנותו וגמל עובר בשוק והפשתן שעל גבו נדלק – האחריות היא על בעל החנות, והוא הדין גם אם מדובר בנר חנוכה. לעומת זאת, ר' יהודה בדעת מיעוט מציין כי אם מדובר היה בנר חנוכה – בעל החנות פטור. לפי התלמוד הבבלי (בבא קמא ס"ב, ע"ב) "כיון דבמצוה קא עסיק כולי האי לא אטרחוה רבנן". כלומר, כיוון שמדובר במצווה, אז רבי יהודה פטר אותו מאחריות, אולם לפי חכמים – החנווני לא יכול להשתמש במצווה כקרדום לחפור בה, כלומר כטענת הגנה מפני אחריות. (יש לציין שהנאשמים בנידון הואשמו בעבירה פלילית, ואילו המשנה, למיטב הבנתי, מדברת על אחריות נזיקית; יכול להיות שבכל הנוגע לאחריות פלילית, ר' יהודה יסכים עם חכמים).

וכך אכן פוסק השולחן ערוך (חושן משפט, סימן תיח, סעיף יב; ההדגשה שלי, א' נ'):

גמל שהוא טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את כל הבירה בעל הגמל חייב מפני שהרבה במשאוי בין שעמדה הבהמה בין שלא עמדה ואם הניח החנוני נרו מבחוץ הוא חייב לשלם אז דמי הפשתן לבעל הגמל ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור שלא יזיק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s