ורחמיו על כל מעשיו: על הספר "קו המלח" של יובל שמעוני

קו המלח עדכנילעיירה לֵה שבהודו נקלעים בראשית המאה העשרים איליה פוליאקוב, יהודי שבורח להודו מרוסיה, וד"ר אדוארד מקנזי, מנהל בית החולים של המיסיון בעיירה. לאחר שמקנזי מטפל בפוליאקוב הפצוע, רוקמים השניים תוכנית שמיועדת לנקום בארכיאולוג איטלקי, שיש למקנזי חשבון פתוח עמו. כך נפתח ספרו המונומנטאלי של יובל שמעוני, "קו המלח", אשר נע, לאורך תקופות שונות, בין הודו, אנגליה, איטליה, רוסיה וישראל, שם מתגוררים צאצאיו של פוליאקוב.

כמו בספריו הקודמים של שמעוני, גם ב"קו המלח" – באורכו של הספר, בעלילה המתפצלת והמסתעפת שלו – יש משהו מאוד לא קומוניקטיבי. הליך הקריאה, אני מאמין, הוא הליך של תקשורת בין המחבר לקורא, הוא הליך במסגרתו המחבר והקורא מדברים ביניהם. המחבר אינו מכתיב את הסיפור לקורא אלא משתף אותו, אגב הכתיבה/ קריאה, בהליך היצירה. שמעוני, כך נדמה, כופר בהנחה זו. הוא כמו מצהיר מראש שעל הקוראים ללכת אחריו בעיניים עצומות, ולסמוך עליו שבסוף זה ישתלם להם.

ובסוף זה משתלם. שמעוני זוכר לקוראים חסד נעורים, לאחר שהלכו אחריו בשיירה במדבר בארץ לא זרועה, כשהם מסתפקים בלחם צר ומים לחץ ותוך שהם סובלים מקור וסופות חול – ומוביל אותם אל הארץ המובטחת. כשם ששמעוני דורש הרבה מקוראיו, כך הוא דורש הרבה מעצמו: התיאורים הדקדקניים, חוסר הוויתור על כל פרט ופרט, היסודיות הבלתי-מתפשרת – כל אלו מצמצמים את כל רצונותיו ושאיפותיו של הקורא לרצון אחד פשוט: לשבת ולשקוע בין דפיו של "קו המלח".

לעתים היסודיות הזו נמצאת בעוכריו של שמעוני. ההתעקשות שלו לתאר גם את כל המכוער והדוחה, לרבות כל היוצא מנקביו של אדם, כמו גם הבחירה שלו בוֶטֶרִינָר לגיבור הראשי, בחירה הכרוכה בפשפוש בקרביים של חיות שונות – פוגמת לדעתי באסתטיקה של הספר. לעתים, הדקדקנות של שמעוני עולה כדי נוקדנות, קפדנות עד כדי הפרזה, ומשם לדקדנס, לתחושה שהעלילה עומדת במקום. התחושה הזו חזקה יותר בסיפור חייו של איליה, שעלילתו סוחפת פחות, אך היא מתעמעמת בעלילותיהם של נחמן ואמנון, צאצאיו של איליה, ובעלילה המרכזית הנמסרת מנקודת התצפית של מקנזי – שלוש דמויות אשר מסיעות ואף מדהירות את הסיפור.

אלוהים, אומר הפתגם, נמצא בפרטים הקטנים. הקסם העיקרי שבספר הוא לדעתי העובדה שהנוקשות והקפדנות של שמעוני, כפי שאלו באים לידי ביטוי בירידה לפרטים הקטנים – אינן מחלחלות לגיבורי הסיפור, אשר נהנות כולן מטיפול של אב רחום ומסור. על אף ששמעוני אינו מרחם על עצמו, למרות שהוא לא מרחם על קוראיו – יש לו די חמלה לכל דמויותיו. "ורחמיו על כל מעשיו", אומר משורר ספר תהלים על אלוהים. הירידה לפרטים הקטנים, שהיא לפי הפתגם מעשה אלוהי, אינה סותרת את העובדה שרחמיו של שמעוני על כל מעשיו.

התפרסם לראשונה ב"חיה רעה" – מדור הספרות של אתר "מגפון", כפי שניתן לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s