על תוצאות הבחירות ופרשת עגלה ערופה

כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל-נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ, וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל-הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, ה', וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. (דברים כא 9-1)

כשקמתי בבוקר וראיתי את תוצאת הבחירות, חשבתי על פרשת "עגלה ערופה". בספר דברים כ"א (פס' 9-1) מסופר שאם מוצאים גופה בשדה ולא יודעים מי הרוצח, נערך טקס לפיו זקני העיר הקרובה ביותר לגופה עורפים את ראשה של עגלה תמימה בנחל איתן, ולאחר מכן רוחצים את ידיהם במי הדם-נחל. ואז הם אומרים: "וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ, ה', וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם."

יש להודות על האמת: יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, ההשפעה שלהן על החיים שלי תהיה, יחסית, שולית. גם אני וגם הרוב הגדול של חבריי, במצב יחסית טוב: רובנו באנו ממשפחות יחסית אמידות, יש לנו את הכלים לרכוש השכלה, להתפרנס, וגם אם יש בעיות של "יוקר המחיה" – רובנו הגדול יצלח את החיים. אם לא ב-100 משכורות אז ב-150, וגם אם אני אישית לא ארכוש דירה – בסופו של דבר החיים במדינת ישראל הם טובים. ועדיין כשקמתי בבוקר חשתי תעוקת לב מוסרית קשה מאוד.

הבשורה הקשה ביותר שעולה מתוצאות הבחירות לכנסת ה-20 (והממשלה ה-34 של מדינת ישראל) היא לאותם אנשים שכמו אותה גופה בפרשת עגלה ערופה שנמצאה בשדה – חיים-לא-חיים בשטח ההפקר של מדינת ישראל. האנשים שחיים בשטח ההפקר של מדינת ישראל נידונים לחיות, ולחיות חיים-לא-חיים ולמות במדינת ישראל.

אני חושב שהתודעה הדמוקרטית בישראל, אפילו התודעה הדמוקרטית "המשטרית" (להוציא זכויות אדם וכו') – היא חלשה מאוד. הישראלים חושבים שכנסת ישראל או ממשלת ישראל היא מין "ועד בית", גוף הכרחי שצריך להסדיר את החיים המשותפים שלנו בבניין המשותף שנקרא מדינת ישראל. אבל עוד לפני כן, הפירוש הבסיסי של הדמוקרטיה הוא שהאדם הוא הריבון – הממשלה והכנסת הן הזרועות הביצועיות של האזרח, אבל האזרח הוא הריבון. ולכן האזרח הוא זה שאחראי על החיים של כל האזרחים במדינת ישראל.

ההבדל בין הגופה בפרשת עגלה ערופה לבין אותם אנשים שחיים בשטח ההפקר במדינת ישראל הוא שלאחרונים יש דורש, יש אחראי – אתם, אנחנו, אזרחי המדינה. שלא כמו בפרשת עגלה ערופה, אנחנו לא נוכל לרחוץ בניקיון כפינו, לא נוכל לומר "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" – ראינו וידענו ושפכנו – אנחנו הריבון, אנחנו אחראים.

אלוהים אדירים, כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ, ה', וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s