צדיק ורע לו? על "חמש נפשות" ליותם טולוב

הספר "חמש נפשות" של יותם טולוב מביא את סיפורם של חמישה אנשים שמתאחדים סביב קהילה צעירה בשם "כל הנפש": יוחאי, רב בישיבה תיכונית; דרור, תלמיד שלו בישיבה; סטֶלְמָך, נהג מונית שמלווה את המשפחה של דרור; ליזה, עולה מרוסיה שנמצאת בתהליכי גיור; ויקירה, שחיה את מותם של יקיריה. חמישה גיבורים בודדים, שכל אחד מהם מבקש חיי קהילה מסיבותיו שלו.

"חמש נפשות" הוא רומאן פוליפוני, במובן זה שהמחבר מפליא לצלול לנבכי נפשותיהם של חמשת גיבוריו: הוא מתאר בנאמנות את ייסורי העקרוּת של אשה לא צעירה לצד התמודדותו של נער מתבגר עם מחלה נדירה, קשיי הקליטה של מהגרת בארץ חדשה יחד עם חיבוטי הלב של רב צעיר – וכל זאת תוך תיאור עדין ורגיש של כל אחת מדמויותיו, ומבלי לשלול מכל אחת מהן את קולה הייחודי.

מורי ורבי, פרופ' ידידיה שטרן, סיפר לנו לא אחת כיצד יום למחרת רצח יצחק רבין ז"ל ירד עם בנו במדרגות הפקולטה כשלפתע ניגש אליו אחד המרצים ושאל אותו: "מה עשיתם לנו?" ושטרן, שהזדעזע מהאשמה הקולקטיבית שבפי אותו מרצה, החליט להתמקד, בדרכו שלו, באיחוי הקרעים שבין דתיים לחילונים.

טולוב השכיל למקם את עלילת הספר בתחילת שנת 1996, שבעקבות רצח רבין הפכה לנקודת השבר בין הציבור הדתי לציבור החילוני, ומכאן גם לנקודת פתיחה למאמצי איחוי הקרעים. המחבר מציג את הציבור הדתי כמות שהוא ללא כחל וסרק: מחד, הוא לא עושה דמוניזציה למגזר זה ולא משחיר את דמותו, כמו שלעתים ציבור זה מוצג על ידי חילוניים או בני המגזר שקצצו בנטיעות; והוא גם לא מציג אותו באופן מחמיא ומתנשא, באופן שיוצר גלוריפיקציה של ציבור זה. לכן חשוב גם מיקומה הגיאוגרפי של העלילה בקהילה הדתית ברעננה: הציבור הדתי הוא לא (רק) קדומים ויצהר והוא גם לא זה שלחץ על ההדק של יגאל עמיר – יגאל עמיר הוא לבדו זה שרצח את רבין. בשל הדברים הללו, "חמש נפשות" הוא הרומאן הטוב ביותר שקראתי על הציבור הדתי בפתח המאה העשרים ואחת.

"חמש נפשות" הוא לא יצירת מופת, אבל הוא בהחלט ספר טוב, ספר טוב במובן "הטוב" של המילה ולא במובנה "הבינוני". ספר טוב הוא ספר שמערער לקורא את תבניות החשיבה המקובלות שלו. לצד כל יתרונותיו של הספר, טולוב מצליח להעמיד בסימן שאלה את מה שהקורא יודע על "טוב" ו"רע": "הנוכלים" בספר, אם אפשר לומר זאת כך, הם לא אנשים רעים אלא דווקא אנשים טובים עם כוונות טובות.

במהלך הליך הגיור של ליזה, היא משננת לעצמה חמישה תירוצים שונים לשאלת ה"צדיק ורע לו רשע וטוב לו", קרי מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים. יחד עם התשובה שאנו לא יודעים באמת מי הוא אדם טוב ומי הוא אדם רע, ומי שנחזה כשוחר-טוב הוא למעשה אדם רשע – הספר נותן תשובה שישית, שהיא המייסרת מכולן אך לדעתי גם האמיתית מכולן: אין תשובה.

הביקורת התפרסמה לראשונה במדור הספרות "חיה רעה", באתר מגפון, כפי שאפשר לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s