פגישה עם האמת

שבוע שעבר יצאתי לדייט הכי גרוע שהיה לי בכל שנות רווקותי הארוכות (הו, כמה שהן ארוכות).

הפגישה התחילה – כלומר, התחילה לאחר שהאשה דפקה איחור של חצי שעה, למרות ששתינו גרות באותה עיר – בהסבר מלומד של אותה אישה על גרעינים, קליפות ועבודת המידות לפי תורת הקבלה והחסידות, וכיצד העיסוק של האדם ("פלוני הוא עורך דין") אינו מעיד דבר על אופיו ומהותו. מהון לשם הדברים התגלגלו לכך שדיברנו על המקצוע שבו היא עובדת, עיסוק שאינו מצריך תואר אקדמאי, ושאלתי אותה מה דעתה על הסטיגמה שדבקה במקצוע זה. ענתה האשה מה שענתה, ואחר-כך שאלה אותי בחזרה: ומה אתה חושב על הסטיגמה שדבקה למקצוע שבו אני עובדת.

לא רציתי לענות. הפצירה בי אותה אשה שאענה. חשבתי כה וכה, ועדיין לא רציתי להשיב. זה השלב שבו כל אדם בר-דעת וכל אישה בת-בינה מבינה שצריכה לשחרר, מתוך נימוסין, מתוך כבוד האדם, האדם שמולך. אך אותה אישה סרהבה באותו האיש. מה עשה אותו האיש? השיב.

ואמרתי לה, שאני, כמו כל אדם, מושפע מהסטיגמות החברתיות ולכן כאשר אומרים לי על פלוני שהוא נהג משאית, אני מניח – כך עובדות תבניות החשיבה שלנו – שהוא לא דוקטור לכימיה אורגנית שלא התפנה לו תקן באוניברסיטה והוא משלים הכנסה כנהג משאית, וכן אני מניח, שוב כתוצאה מאותן תפישות מקובלות, שהוא גם לא האדם הכי רגיש עלי אדמות.

ויחד עם זאת, כך אמרתי לה, מפעל חיי הוא גילוי האמת. אם אני חושב על אותו נהג משאית שהוא עמהארץ, אני אשמח לגלות שהוא גאון הדור – אם הוא אכן גאון הדור – כיוון שזו היא האמת. "נהגי משאיות דבילים" זו אינה האמת, זו תבנית חשיבה שמושפעת מעולם הדימויים ותפישות חברתיות וכן מהניסיון האנושי המצטבר והממוצע – אך היא לא נכונה (בהכרח) כלפי מנשה. או יוגב. לכן אני יוצא מנקודת הנחה שנהג המשאית הוא לא גאון הדור, אך זו רק נקודת הפתיחה – אני לא נועל את עצמי על האפשרות הזו, כאדם שמטרת העל בחייו היא גילוי האמת, אני ממשיך לחפש את האמת, את מנשה האמיתי. אין שמחה כגילוי האמת. כל פגישה פנים אל פנים עם אדם היא פגישה עם האמת.

יתרה מזו: מעבר לשמחה שבגילוי האמת, ישנה שמחה יתרה בגילוי לפיו כל מה שידענו על פלמוני או על נושא פלוני הוא הפוך לאמת; כלומר, אם ננסה להיות צבעוניים (אם היה לי מעט ידע במתמטיקה הייתי יודע להצרין את זה לנוסחה כלשהי), אם המעבר מתבנית החשיבה למציאות הוא בבסיסו מעבר שבין "צהוב" ל"ירוק" ("לכל עורכי הדין יש נקסוס ולא אייפון") – מעבר בין תבנית-החשיבה לבין המציאות שכרוך בהיפוך המחשבה הוא מעבר בינארי, מעבר שבין "שחור" ל"לבן" ("כל עורכי הדין חכמים").

אבל כל הפלפול המלומד הזה לא הרשים את זו שזרקה אותי, שהסבירה לי שאני צריך לעבוד על המידות שלי וששוב אני מסתכל על הקליפות ולא על הגרעין – למרות שכאמור ניסיתי להסביר לה שכל הליך גילוי האמת מתחיל מפיצוח הקליפות ועד ההגעה לגרעין – נעלבה באופן מופגן, וחתכה כמה דקות אחר-כך, מותירה אותי עם תחושת חמיצות נוראה. וכמו שכתבתי בפוסט "הבריחה" (שנכתב אגב דייט זוועתי אחר) אני חשבתי, שאחת מעבודת המידות – אפרופו עבודת מידות – היא לדעת לסיים פגישה באופן נאות, ולא להחצין באופן מופגן את אי שביעות רצונך מהחברותא שלך (אלא אם כן הבחור או הבחורה מתחילים להכות את בן זוגם – זה דבר שעדיין לא קרה לי).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s