על הגדרת העצמי וכבוד האדם

שבוע שעבר עמית לעבודה רמז לי שאני הומו. אני הכנסתי את ארוחת הצהריים שלי לחימום במיקרוגל אחד, החבוי בתוך ארון משרדי – בכדי שלא נדע שהוא שם – ואילו הוא בדיוק עלה לחמם את ארוחת הצהריים שלו. מכיוון שיש שני מיקרוגלים בקומה, הוא שאל אותי היכן חיממתי את האוכל שלי, ועניתי "אני בארון" (או "שלי בארון"). לשמע תגובתי הוא השיב "ידוע". שאלתי אותו "מה מה מה?", כלשונו של דורון, והוא אמר "צוחקים איתך" או משהו דומה.

התשובה של אותו האיש פגעה בי והכעיסה אותי מאוד, וכשניסיתי להבין מדוע חשבתי על כמה סיבות. ראשית, למותר לציין שאינני רואה פסול באנשים שזו הבחירה שהם עושים. זה לא שאותו האיש ייחס לי תכונות שליליות – הוא פשוט אמר עליי משהו שהוא לא-נכון. זה כמו שמעצבן אותי מאוד שאנשים קוראים לי דודי או עוזי – זה פשוט לא השם שלי – אלא שבמקרה דנן מייחסים לי דבר שהוא כבד-משקל בהרבה: מייחסים לי זהות שהיא לא הזהות שלי. יש שיאמרו שלא מדובר בזהות אלא בהעדפה מינית ותו לא, אולם מבלי להכריע בכך – אינני סבור שמדובר בהבחנה בעלת משמעות למקרה דנן – ברור שאין זה כוונתו של אותו האיש: מבחינתו מדובר בחבילה. כשאומרים עליי שאני הומו זה מעצבן בגלל שזה פשוט לא אני, וכמו שאמרו רבותינו: not that there's anything wrong with that.

אם יש משהו שלילי בכך שמייחסים לי שאני הומו, זה בגלל שהדבר עלול לקבל הד, מה שיקשה עליי למצוא בעתיד בת זוג, כי אנשים לא יכירו בת-זוג למישהו שחושבים שהוא בארון, כי נשים לא תצאנה עם גברים שיש סיכוי שהם בארון. כלומר, כשמייחסים לי זהות שהיא לא הזהות שלי, לדבר עלולות להיות השלכות הרות אסון.

הסיבה השנייה שהדבר הכעיס אותי היא שהדבר המחיש לי את הקושי העצום שיש לאנשים נון-קונפורמיסטים, שמבקשים ללכת נגד הזרם, ואת חוסר-היכולת של בני האדם לחשוב מחוץ למגירות. רוב בני האדם חשים צורך למיין את הזולת לפי מגירות: אם אדם הוא דתי הוא בוודאי ימני, אם מישהו שמאלני הוא "שכח מה זה להיות יהודי" וכולי. ובנידון דנן, אם גבר מדבר בלשון נקבה – כפי שאני עושה לעתים כשאני נמצא בחברה שבה מחצית או יותר מהנוכחות הן נשים, בין אם אני מדבר בגוף שני ובין אם אני מדבר בגוף ראשון רבים – סימן שהוא הומו.

ולעובדה שבני האדם חייבים לסווג את הזולת למגירות ומתקשים להכיר במורכבות והרב-גוניות האנושית – יש כמה השלכות מעציבות מאוד, וזה כמובן מעבר לעובדה שלעתים זו פשוט לא האמת: ראשית, לי אישית זה גרם להתרחק מהמגזר הדתי, כי למגזר קשה להתמודד עם בעלי דעות שמאלניות או פמיניסטיות. נכון שאפשר להיות "גם וגם" – גם דתי וגם שמאלני – אבל זה פשוט הרבה יותר מעייף להצדיק את עצמנו כל הזמן או להילחם כל הזמן על הדעות שלנו או על המקום שלנו בתוך הקהילה – אנחנו צריכים לדעת לבחור את המלחמות בהן אנו נלחמים; האנרגיה הנפשית של האדם היא משאב מוגבל שצריך לדעת לנצל בתבונה. אי אפשר להיאבק בכל החזיתות.

ההשלכה המעציבה השנייה היא ש"הטרור החברתי" שמפעילה החברה גורם לנון-קונפורמיסטים להתיישר לדרך המלך, ולהתפשר על חלק מהדעות שלנו, או בנידון דנן אני אמעט את השימוש בלשון נקבה. ומכאן להשלכה המעציבה השלישית: הנון-קונפורמיסטיים הם סוכני-שינוי. באמצעות דרכם הלא-קונבנציונלית הם מראים לחברה שאפשר גם אחרת. וכשזה נוגע למאבק לשוויון בין גברים לנשים כמובן שהנשים הפמיניסטיות הן סוכנות השינוי החשובות ביותר, אולם גברים פמיניסטיים, דווקא בשל כך שהם חלק מההגמוניה ויכולים לוותר על הפריבילגיות שלהם, הם סוכני שינוי שחשיבותם לא תסולא מפז. כאשר גברים יפסיקו לנקוט בלשון נקבה, או באופן כללי יפסיקו להיות סוכני שינוי – המאבק הפמיניסטי – גם אם לא ייעצר או יאט שאת שעיטתו קדימה – פשוט יפסיד.

הסיבה השלישית לכך שזה הכעיס אותי מאוד קשורה לסיבה הראשונה: כשאותו האיש רמז שאני הומו הוא פגע באוטונומיה שלי בכך שהוא נתן פירוש אחר למי שאני מאשר הפירוש שאני נתתי לעצמי. האדם הוא פרשן-העל של עצמו, הוא יודע הכי טוב מכולם לספר את הסיפור של עצמו, לעצב את חייו, לקבוע את זהותו, לבחור את הטוב לו ולהימנע מהרע לו. כל פירוש אחר שנותן הזולת לאדם שאינו הולם את הפירוש שאותו אדם נתן לעצמו, כל הפקעה של הפרשנות שהאדם מעניק לחייו – פוגעת באוטונומיה של אותו האדם, פוגעת בריבונות של האדם על עצמו, כי חלק מהאוטונומיה של האדם היא האפשרות לפרש את עצמו כראות עיניו. האוטונומיה של האדם היא חלק מהכבוד שלו, ולכן פגיעה באוטונומיה של האדם היא פגיעה בכבודו. כאשר אותו האיש טען שאני הומו למרות שאני איני מגדיר את עצמי הומו – הוא הפקיע את הפרשנות שלי להגדרתי העצמית, הוא פגע באוטונומיה שלי, פגע בכבודי.

ניתן לומר, וגם לבסס את זה עובדתית (למשל על סמך ארועי העבר) שהפרשנות של האדם את עצמו היא פרשנות שגויה, שהאדם לא מכיר את עצמו, לא מודע לעצמו, לא יודע מה טוב לו. אני מסכים שזו אפשרות שניתן להפעילה במקרים קיצוניים. אני גם מודה שאני חוטא בכך כמעשים שביום-יום, גם אני מפקיע מאנשים שונים את הפירוש שהם נותנים לחייהם. אולם כך או כך, גם אם הפקעת הפרשנות היא מוצדקת, עדיין מדובר בפגיעה באוטונומיה של האדם, בריבונותו של האדם על עצמו, ולכן פגיעה בכבודו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s