ועודני ילד

בשנות רווקותי המתארכות, הספקתי לצבור רזומה (לא) מרשים של דייטים. כמו שציינתי בעבר, אינני פוסל הצעות על נשים שנמצאות בסטטוס שונה ממני, קרי נשים שהן גרושות, אלמנות או נשים עם ילדים, וכן נשים שמבוגרות ממני, וכבר יצאתי עם נשים שמבוגרות ממני בשנתיים, שש ושבע שנים. אין לי פֶטִישׁ מיוחד לנשים כאלו, וכל הצעה נבחנת על פי נסיבותיה. את הסיבה שאני מציין את הסטטוס או הגיל של אותן נשים אפרט בהמשך – אך כן ראיתי בחוסר-הסיווג צעד שמעיד על בגרות, מהבחינה הזו שאני משתדל שלא לתת לסטראוטיפים או מוסכמות חברתיות להצר את צעדיי.

אינני מתכוון לטפוח לעצמי על השכם – קוראי וקוראות הבלוג הנאמנות/ים יודעות/ים שהדי-פולט של הבלוג הוא חשיפה בפרהסיה של מגרעות כותבו – אלא בדיוק להפך: מכיוון שעודני רווק, המשמעות היא שכל אותן פגישות הסתיימו בכישלון חרוץ. כמובן שכל מקרה ונסיבותיו, אך המכנה המשותף לדעתי לקבוצת נשים אלו הוא שהמציאות טופחת על פניי; כל אותן נשים מוכיחות שהפרגון-העצמי שלי הוא שגוי במאה שמונים מעלות: הפערים ביני לבין אותן נשים הם גדולים עד בלתי-ניתנים-לגישור. אני עדיין ילד קטן. כמה שאני לא אחשוב שאני בוגר ולא-מושפע מהבניות חברתיות, אני עדיין רווק-בן-שלושים. מבחינת אותן נשים, אני עדיין ילד. ינוקא.

וחשבתי על זה שיש משהו טרגי בפערים שבין הגיל האמתי של האדם, לבין הגיל של האדם כפי שאותו אדם חווה אותו, לבין הגיל כפי שהוא נתפש על ידי החברה, כמו אותן/ם נשים וגברים קשישים שמתלבשות ומתלבשים כבני תשחורת. בין אם נעריך זאת (בשל כך שהקשיש אינו מכפיף עצמו למוסכמות חברתיות) ובין אם לאו (כי זה הרי פתטי), ברור שיש פער בין הגיל האמיתי של אותו האיש, (והנורמות החברתיות שהגיל מכתיב) לבין הגיל כפי שאותו קשיש תופש אותו.

זה, במובן מסוים, הבעיה שלי. כתבתי בעבר ("הבדל של מילה") שהמראה החיצוני שלי מטעה, והזולת נוטה לחשוב שגילי צעיר יותר, כלומר יש פער בין הגיל שהסביבה מייחסת לי, שהוא קטן מגילי האמתי, לבין הגיל האמתי שלי, בין השאר בשל העובדה שאני מסתובב בחברת אנשים שהם צעירים ממני (מכיוון שיש מאחוריי לימודים במוסדות לימוד שונים). מצד שני, ישנו פער הפוך לפיו אני חווה את עצמי כמבוגר יותר מהגיל האמיתי שלי. והחוויה המצטברת מכך שאותן נשים זרקו אותי הלוך-וזרוק, מעבר להיותה חוויה לא-סימפטית כשלעצמה, הייתה גם חוויה מקטינה, במובן זה שהיא אשררה לי שאני ילד קטן, לפחות יותר מהגיל דרכו אני חווה את עצמי – ילד קטן בעיני אותן נשים.

וכתבתי באותה רשומה שיש משהו ילדותי בכמיהה של ילדים ומבוגרים לזייף את גילם האמיתי למעלה (כמו שילדים נוטים לעשות), או למטה (כמו שמבוגרים שמתכחשים לגילם עושים). וכיום אני חושב שאולי יש גם משהו ילדותי בכך שאני יוצא עם נשים שמבוגרות ממני, או בעלות סטטוס-אישי שונה, ילדותי במובן שצעד זה נובע מחוסר הכרה, ואולי אף חוסר מודעות, לפער שבין גילי האמיתי לבין הגיל דרכו אני חווה את עצמי. כלומר יש כאן ילדותיות כפולה: ברובד הראשון – אותן נשים רואות אותי כילד, וברובד השני – בשל חוסר המודעות שלי – לאור התפישה של אותן נשים אותי – הילדותיות מתבטאת בחוסר ההכרה בגילי האמיתי. בעיני אותן נשים, אני עדיין ילד קטן. ינוקא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s