על הסערה בשל פסילת הספר "גדר חיה"

בעקבות הידיעה כי משרד החינוך פסל להוראה בתיכונים את הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן (עיתון "הארץ", 31.12.15)

גדר חיה(1) אחרי הכל ולפני הכל, "גדר חיה" הוא ספר בינוני. כלומר, במונחים ספרותיים, במונחים של הנמקה פנימית (בניית עלילה, עיצוב דמויות וכו'). הוא לא יגרום לכם להתכרבל איתו מתחת לפוך, הוא לא יותיר אתכן עם לסתות שמוטות, הוא לא יפקח את עיניכם. הוא לא ספר של "וואו". והוא גם לא ספר גרוע באופן יוצא מן הכלל. הוא לא יגרום לכן לחשוב שהשחתתן את זמנכן, שתסיימו אותו עם נקיפות מצפון, שתגידו, "פאק, כמה דפי גמרא הייתי יכולה ללמוד בזמן שקראתי את הספר!". חייכם לא ישתנו מן הקצה אל הקצה אם תקראו אותו. וכשספר בינוני זוכה לכך שוועדה מקצועית מחליטה להכניס אותו לקריאת החובה בתוכנית הלימודים, זה אומר דרשני. ונדרוש.

(2) ואחזור, בקיצור האומר, על דברים שכתבתי בביקורת על הספר (אפשר לקרוא את הביקורת המלאה כאן): איך שלא נסובב את הספר, קשה שלא לקרוא את "גדר חיה" כרומאן פוליטי במובנו הצר, כלומר כרומאן שעוסק בסוגיות העומק של הסכסוך היהודי-פלסטיני. זה לא "אשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן שרומז לזה – זה פוליטיקה הארד-קור. כאשר הוועדה המקצועית במשרד החינוך מחליטה להכניס את הספר לסל הלימודים, ובשים לב לכך שהספר הוא לא אחד מנכסי צאן ברזל של הספרות העברית – היא עושה זאת בגלל שהוא ספר פוליטי.

(3) ליאת המספרת מתארת נסיעה במונית שבה שודרה פרסומת של קרן "יד לאחותי", המסייעת להחזיר לחיק היהדות את הנשמות האבודות של בנות ישראל הכשרות שנישאו לגברים פלסטיניים – אך נדמה שהקרן הזו רק מציפה את התת-מודע הקולקטיבי של רוב היהודים, שאין זה משנה מה הם דעותיהם הפוליטיות, וללא קשר לנושא הרגיש של זכות השיבה – הם יתחלחלו בלבם נוכח קשר כזה שבין יהודייה לפלסטיני, גם אם בפה הם יאמרו אחרת.

ולכן כאשר משרד החינוך מחליט לפסול את הספר הוא לא כופה את הערכים שלו על הציבור – הוא משקף את מה ש-95% מהציבור הישראלי (היהודי והערבי) חושב. זו לא אינדוקטרינציה (הנחלת דעות), בוודאי לא במובן הקשה של המילה. זו אולי אינדוקטרינציה רכה, קרי הנחלת הערכים שמסתובבים בפרהסיה הציבורית. ועל כל פנים זה אינו צעד יותר אינדוקטרינרי מאשר מעשים שביום-יום שעושה משרד החינוך (משרד החינוך, כאילו? זה לא משרד התרבות ולא משרד לחופש הביטוי. וכמו שציין בצדק השר בנט, כל מאן דבעי רשאי לרכוש את הספר). משרד החינוך עושה את מה (שהוא סבור) שרוב הציבור מבקש ממנו לעשות.

(4) ועדיין נותרו שתי סוגיות פתוחות, או סוגיה אחת עם שני ראשים: האם נכון היה לפסול את הספר רק בגלל שהוא לא משקף את הדעות והערכים של הציבור בישראל – ואת השאלה הזו יש לבחון הן מהפן הפוליטי במובנו הרחב – קרי "התערבות" של הגורם האחראי בהחלטת הוועדה המקצועית – והן מהפן המהותי.

ולדעתי, שני הפנים האלו מדאיגים: מהפן הפוליטי הרחב, זה מדאיג שהגורם האחראי מתערב בשיקולי הוועדה המקצועית (בהנחה שהשיקולים שלו אינם מקצועיים), והייתי מותיר שיקול דעת צר יחסית להתערבות כזו, גם אם במקרה דנן אני סבור שההתערבות אינה בלתי סבירה; הפן המהותי הוא מטריד יותר: גם אם נישואי תערובת, או קשר בין יהודייה לפלסטיני באופן ספציפי, הוא דבר שרוב הציבור, ואפילו רוב הציבור הנאור, היה מתחלחל ממנו – האם אין זה מתפקידי החינוך לפתוח לנו את המחשבה לדעות אחרות? האם ספרות אינה אמורה לנסות לגרום לנו שאפשר אולי אחרת?

(5) ואפשר גם אחרת, דווקא בגלל שאת "גדר חיה" אפשר לקרוא גם ברובד האליגורי. ברובד האלגורי, ויש לדבר סימוכין בכמה דיונים המתנהלים בספר, ניתן למצוא בסיפור משל לסכסוך היהודי-פלסטיני, משל שנמשלו הוא ששני העמים אינם שני שותפים זרים זה לזה החיים על אותה חלקת אדמה, אלא זוג אוהבים במערכת יחסים מורכבת ומתוסבכת של שנאה-אהבה, שגם אם הם יודעים שסופם להיפרד, הם לא מצליחים לעשות את אקט הגירושין המתבקש והם ממשיכים בחייהם המשותפים, כשבאפשרותם לבחור בין חיים רוויי ריבים ומריבות לבין השלמה עם העובדה שהם נועדו זה לזה. ואולי את המחשבה הזו משרד החינוך מבקש למנוע מהתלמידים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s