שני מודלים של קבלת חוקה

הנה הוא מעמד הר סיני, מעמד נורא הוד של קבלת התורה, טקס הענקתה של חוקה לישראל: אין ספק מי הוא נותן החוקה, אין ספק בסמכותו של נותן החוקה, אין ספק מה לשון החוקה, אין ספק כי חוקה היא הניתנת. אין חולקים על סמכות, אין חולקים על לשון, אין חולקים על מתן תורה.

ויש אומרים אחרת:

"אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקדוש-ברוך-הוא את-התורה צפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש – ויצא הקול: 'אנוכי ה' אלוהיך'." (שמות, רבה, כט).

זו תורה של קולות וברקים וענן כבד וקול שופר גדול וזו תורה של דממה דקה.

אכן, זו דרכה של חוקה

[…]

יום מתן חוקה הוא יום חג ומועד. הכול יודעים כי הנה עומד בעל הסמכות לחוקק חוקה, כי הנה עומדת חוקה להינתן, הנה ניתנה חוקה. ו"חוקה ניתנת במועדות מלאה", ברצון העם לקבל עליו עול חוקה…

(השופט מישאל חשין, ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 475-474 (1995))

במהלך כנס אקדמי שהתקיים באוניברסיטתנו הקדושה, ערכנו ערב קריאות במגוון של טקסטים שנוגעים לזהותה היהודית והדמוקרטית של המדינה. ואחד הטקסטים שהוקראו היה הדיון במליאת הכנסת בעת קבלת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כל דיון בכנסת, גם הדיון הזה היה רצוף קריאות ביניים והפרעות אחרות – אפילו הצבעות חוזרות היו בו – וניכר בדיון, לפחות לדעת המלעיזים, שחברי הכנסת שנכחו בו – וזו תחמושת נוספת בארסנל המלעיזים: נכחו בו פחות ממחצית חברי הכנסת, כאשר בקריאה השלישית, 32 חברי-כנסת היו בעד החוק, 21 נגד, ואחד נמנע – לא היו חדורים תודעה מכוננת, לא היו מודעים לכך שהם מורידים לעם ישראל את החוקה.

זו גם הייתה הנחת המוצא שלנו, מתכנני המושב, כאשר ביקשנו לעמת את הטקסט למעלה של השופט מישאל חשין בפרשת בנק המזרחי עם הקרנבל שהתנהל בכנסת במהלך הדיון על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך למרות זאת, הקראת החלקים הנבחרים מהפרוטוקול, באמצעות שחקנים מקצועיים וחלק מחברי-סגל הפקולטה למשפטים, הסתיימה באקט מפתיע: מחיאות כפיים ספונטניות של הקהל. למעשה, זו הייתה הפעם היחידה שהיו מחיאות כפיים לאחר הקראת טקסט כלשהו (היו מחיאות כפיים לאחר דברי הברכה והתודות), ולא היה טקסט נוסף שזכה לכזו תגובה – גם לא חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו גופו, שהוא טקסט מרשים כשלעצמו.

הפתעה היא תוצאה של חוסר-הלימה, למשל חוסר-הלימה בין התפישה שלנו לבין המציאות. ההפתעה במושב נבעה לא רק מן הספונטניות, אלא בעיקר מכיוון שמחיאות הכפיים הללו סתרו את הנחת המוצא שלנו: קבלת חוקה אמורה להיות, לכאורה, כפי שציין השופט חשין: מתוך מודעות היסטורית, במעמד רב-רושם והוד, כמו במעמד הר-סיני. ואילו קבלת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לא הייתה כזו. אלא שבמקום שהטקסט יתקבל בגיחוכים ולעג, הוא זכה ליחס הפוך לחלוטין: לכבוד. להשתאות.

התגובה הספונטנית לאחר שחזור הדיון במליאה מלמדת אותי שיש שני מודלים של קבלת חוקה. ודוקו, איני דן בשאלת הסמכות של חברי הכנסת – על שאלה זו כבר ניתנו תשובות רבות; המוקד שלי הוא על המעמד עצמו. המודל הראשון הוא המודל שהשופט חשין מצביע עליו: של מעמד רב-הוד, של שור לא געה וציפור לא צייצה, ושכל השחקנים בו הם חדורי תודעה-חוקתית. זה כמדומני, מודל שמתאים יותר לחוקה שיורדת לעם מלמעלה למטה, ולכן העם הוא פסיבי ושתקן. זה מודל של "כפה עליהם הר כגיגית", שבו כופים על העם את קבלת החוקה.

אבל יש מודל נוסף, וזה המודל דרכו התקבל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא מודל רעש הדמוקרטיה: במודל זה השחקנים אינם אילמים, אלא להפך: הם שחקנים פעילים, הם גועים ומצייצים, הם מייצרים הרבה רעש, הוא רעש הדמוקרטיה: השחקנים הללו הם נבחרי הציבור שלנו, ודווקא הרעש הזה משקף את התפקיד שלהם בתוך שליחי העם, כמעט כאילו זו הייתה דמוקרטיה ישירה. אלו נבחרי הציבור שלנו, זה העם שלנו, זה אנחנו. ולמרות כל הרעש, ולמרות הקרקס שהתרחש בכנסת, הנה מתברר – כפי שעולה מהשחזור שערכנו – שהמעמד אכן מרשים, מעורר התפעלות. כי הדמוקרטיה היא שלטון העם, והבזאר שהתקיים בכנסת במהלך קבלת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חגיגת שלטון העם. אילו תוצאת הקרנבל הנ"ל הייתה טקסט מבולגן ומבייש – החרשתי; אבל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מוכיח שהרעש הדמוקרטי יכול להוליד טקסט מרשים כמו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ועל אף הדגש שיש לשחקנים במודל הרעש, ההשוואה של קבלת החוקה למעמד הר סיני מבליטה נתון נוסף: המקום שתופשים חברי הכנסת הוא אמנם משמעותי, אך משמעותי לא פחות הוא מקומם של אזרחי המדינה לכל אורך הדורות: מעמד קבלת החוקה הוא לא מעמד חד-פעמי, אלא מעמד מתמשך. הקולות שנשמעים במעמד קבלת החוקה מהדהדים כל הזמן, ולעתים ההדהוד שלהם נשמע חזק יותר מאשר הקול המקורי, לעתים קולם הולך וגובר. יש משמעות למעמד הראשוני של קבלת החוקה, אבל לא פחות חשוב ההדהוד של המעמד בעתיד. וההדהוד הזה עדיין נשמע, והוא הולך וגובר.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שני מודלים של קבלת חוקה

  1. דברים נאים (כרגיל), אבל חוקה לא ניתנה שם…
    אם חוקה פירושה חוק הגובר על חוקים אחרים, הרי כבר היה חוק יסוד חופש העיסוק לפני כבה"א וחירותו. ואם חוקה פירושה מסמך מכונן המגדיר את זהותה של המדינה ואת מערכת היחסים בין האזרח לרשות, הרי כבה"א וחירותו הוא רק חלק קטן מחוקה שכזו.
    בכלל, חוקה היא דבר מוערך-בעודף. מדינה יכולה להיות דמוקרטית והוגנת לעילא ללא חוקה, ומדינה יכולה שתהיה לה חוקה נפלאה ובכל זאת לא תגן על זכויות תושביה. במקומות מועטים מאד חוקה זוכה למעמד של כתבי-קודש כמו בארה"ב (וכשאתה רואה לכמה צרות גורם אותו משפט סתום על זכותו של האזרח להחזיק בנשק כדי לקיים מיליציות שאין סיכוי למחוק אותו, או שיטת האלקטורים המטופשת, אתה תוהה אם גם להם לא היה עדיף יחס קצת יותר רציונלי).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s