יש לה פוטנציאל: על "ילדים" של תמר מרין

הספר "ילדים" של תמר מרין מספר על זוג הצעירים אדם ואדוה, הוא סופר בראשית דרכו והיא תלמידה חדשה לתואר שני בספרות, שמבקשים להשתחל, ביחד ולחוד, אל תוך הברנז'ה הספרותית ונבכי העולם האקדמי הספרותי (שלעתים נדמה שאין די חציצה בין שניהם, והספר הזה כמשל). העלילה מסתבכת, כמו שאומרים – כך מרין אוהבת לכתוב בספר – כאשר אדוה מתאהבת באביבה, עורכת ספרים בכירה ואשתו של אודי, המנחה של אדוה בתזה.

כמו ילד מוכשר אך קשה, שכאשר מתאמצים לקמפלמנט אותו, לומר עליו מחמאה, אז אומרים שיש לו המון פוטנציאל – כך גם מרין. המשלב הגבוה של השפה, השימוש הרב במטאפורות, חלקן חדשניות ובלתי צפויות – מלמדים על הכישרון הרב של מרין. בנוסף, יש בספר הרבה מאוד רמזים, או "שערים" לתובנות מעניינות. לדוגמא, בלבלוב הרומן של אדוה המקביל לתחילת עבודתה על התזה שלה יש בכדי ללמד על השווה – או השונה – ביניהם.

אולם רוב התובנות האלו אינן מפותחות בעליל. למשל, היקלעותה של אדוה לחדר העבודה של הסופר יצחק שץ, מושא התזה שלה, הייתה יכולה לשמש מפתח להבנת היחס שבין מושא היצירה הקונקרטי לבין מושא היצירה המדומיין, זה שהוא תוצר של דיאלוג בין המושא של הכתיבה שץ, לבין אדוה הכותבת – תודעתה, תרבותה והפרשנות שלה לכתיבתו של שץ.

בנוסף, עבודתה של אדוה כמקריאה ספרים בספריה לעיוורים אינה מפותחת עד תום. אין אנו עדים למשמעות הטרנספורמציה שהספר עובר מהמילה הכתובה למילה המדוברת כמו גם לחוויית העיוור כאשר הוא קורא  – כלומר, שומע – ספר. גם הסיפור שאדוה מקריאה "אהבת אם", על אשה המרעילה את ילדיה – יכול להיקרא במקביל לתהליך הנפשי שאדוה עוברת או למשמעות ההרסנית שעלולה להיות לילדים – אולם כאמור, מהלך זה אינו מפותח דיו. כמו צרור מפתחות של סוהר או של סרס"פ בצבא – יש כמובן קווים מקבילים בין השניים – למרין היו מספר רב של מפתחות לתובנות מעניינות, אך היא אינה מנצלת אותם לפתוח לקורא שערים של הבנה, חידוש ומשמעות.

יש ב"ילדים" בכדי ללמד משהו על "מהו מחבר", או מחברת במקרה הזה. התשובה של "ילדים" לשאלה מהי מחבר היא שהמחברת חיה במין פיצול אישיות, היא ישות נפרדת מהאישיות שכתבה את היצירה; רק כך ניתן להבין שמרין, שלבד מהיותה סופרת היא גם חוקרת ספרות ומבקרת ספרות – יכולה לכתוב ספר שלוקה בכל הפגמים שספר בוסרי יכול ללקות בהם.

מצד אחד, ברור לי שמרין החוקרת לא הייתה מוצאת כל עניין בספר כזה, ומרין המבקרת הייתה קוטלת ספר כזה שכתב אדם אחר. מאידך, יש כאן הדרכה טובה לסופרים בתחילת דרכם, שחוששים לכתוב יצירה שלא תהיה מאסטר-פיס, שלא תעמוד בקריטריונים שהם מציבים לעצמם כקוראים. אם כל סופר היה חש חרדת-כתיבה כזו בכל פעם שהוא ניגש לכתוב, אם כל סופר היה נוצר את מקלדתו אם הוא היה חושב שהוא לא עומד לכתוב ספרות מופת, נראה לי כי 95% מהספרים לא היו נכתבים.

מצד שלישי – אולי מוטב שכך.

התפרסם לראשונה באתר האינטרנט "מגפון" כפי שניתן לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s