היכן את יהדות הגולה? על הספר "הנני" של ג'ונתן ספרן פויר

מעטים הפעמים שהקורא מוצא את עצמו, או את בן דמותו, בתוך הטקסט. לפעמים, אולי ברוב המקרים, זה עלול להביך: כאילו מישהו התקין מצלמה בביתו של הקורא ותיעד את חייו, הקורא חש שחדרו לו לפרטיותו; לעתים זה עשוי להחמיא – הנה, החיים שלי ראויים להתבוננות, לספר, לסרט. התיעוד מהדהד את חייו של הקורא, מעבה אותם, "מכפיל" אותם.

במקרה שלי והספר "הנני" של ג'ונתן ספרן-פויר, מדובר היה במפגש מכונן, מפכח, פוקח-עיניים. "הנני" מלווה את חייה ואת משבריה של משפחת בלוך, ההורים ג'ייקוב וג'וליה, הוא סופר ותסריטאי והיא אדריכלית, שלושת ילדיהם סאם, מקס ובנג'י, וכלבם ארגוס. ואחד מקווי הדמות של ג'ייקוב, שבשום אופן הוא לא אדם כושל, שהוא פשוט פחדן. וכשחשבתי על עצמי, ועל כמה שאלות שמטרידות אותי בחיי הפרטיים, הזדהיתי מאוד עם דמותו של ג'ייקוב. בשל כך, אנצור את הספר "הנני" בלבי, גם אם כלל לא ברור שהוא יגרום "הארה" כזו לקוראים אחרים.

"הנני" הוא ספר שמומלץ – גם אם לא חובה – לקרוא. הספר מעלה תובנות ומחשבות מעניינות על החיים ועל החיים היהודיים, שופע משחקי מילים ושנינויות אינסופיות שגרמו לי לחיוכים רבים ואף לפרצי צחוק לא רצוניים, דבר המעיד גם על התרגום הנאמן והיוצר של קטיה בנוביץ'. חבל רק שחדות הלשון הזו מאפיינת את כל הדמויות – בני משפחת בלוך, קטנים כגדולים, ואף דמויות נוספות בספר – דבר הפוגע באמינותן, כאילו בעולמו של הספר כל בני האדם שנונים ובכל רגע הם ממתינים לשלוף פאנץ' מהשרוול.

לכך יש לצרף את העובדה כי "הנני" סובל ממגרעותיו המוכרות של ספרן-פויר מספריו הקודמים: הגודש המילולי והסגנוני, הדחף להדהים, הצמא המלאכותי להרשים – כל אלו הינם טובים כשהם במידה, אולם ב"הנני" הם עולים על גדותיהם, מציפים, לפעמים אפילו חונקים.

*

דמות היהודי שעולה מ"הנני" היא של אדם שמתעסק באופן תדיר בשאלות של זהות ומורשת יהודית, ומסופקני אם תמונה זו משקפת את רוב יהודי ארצות הברית. שאלות הזהות מפוזרות בכל הספר, אולם הן מרוכזות סביב בר המצווה של הבן הבכור סאם, וסביב מלחמת גוג ומגוג קיומית שספרן-פויר החליט להשית על מדינת ישראל. המלחמה הזו מאיצה את העיסוק בשאלות הזהות של ג'ייקוב ומשפחתו אולם ניכר בה המאמץ של המחבר לכתוב ספר "גדול מהחיים", במקום לעסוק באותן שאלות באופן צנוע יותר. כשם שהמלחמה בספר היא מיותרת, כך גם הכנסתה לספר היא טפלה מעט.

השאלות הללו מזמינות את הקורא להשתתף בשיח הזהות וההזדהות. "הנני" רומז לעמדה שנשמעת תדיר בתקשורת ולפיה התנהגותה הלא-מוסרית של מדינת ישראל מרחיקה ממנה את יהודי ארצות הברית הצעירים. אינני מחזיק בעמדה לפיה אין ליהודי ארצות הברית, או ליהדות הגולה בכלל, זכות להביע או להשפיע על המתרחש במדינת ישראל, שהיא מדינת כל היהודים, כאשר בסופו של יום האזרחים הישראליים הם אלו שהולכים לקלפי.

מאידך, אני סולד מן האמירות המשתמעות שלפיהן על מדינת ישראל "להתאים את עצמה" להלך הרוח בקרב יהדות ארצות הברית או בתמיכה מותנית-הזדהות עם המדינה של יהודים אלו. כשם שהתמיכה של מדינת ישראל ביהדות הגולה איננה צריכה להיות מותנית בהזדהותה עם דעתם של יהודי הגולה; כשם שהתמיכה של אזרחי ישראל במדינה איננה צריכה להיות מותנית הזדהות – אם רצוני לא יתממש אני עוזב את הארץ – זו לדעתי העמדה המוסרית שיהודי ארצות הברית צריכים להחזיק בה: תמיכה מוחלטת במדינה שהיא ביתם, עם הזכות להסתייג ממעשיה, מבלי לאיים על נטישתה אם רצונם לא יתמלא.

פורסם לראשונה באתר "מגפון" כפי שניתן לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s