לדעת למחוק: על הספר "לרגל עבור מקום אחר" של אורין מוריס

הספר "לְרַגֵּל עבור מקום אחר", ספרו הראשון של אורין מוריס, סיקרן אותי. מוריס, בעברו מבקר הספרות של עיתון "מקור ראשון" וכיום כותב רשימות ביקורת ל"הארץ" – חצה את הרוביקון שמאיים על מבקרי הספרות והפך מאחד שכותב "על" לאחד שכותב "את", מעבר שהוא קודם כל תודעתי שכן הוא דורש מן המבקר להשהות את מנגנוני הביקורת הפנימיים שלו. אחרת, או שהמבקר כלל אינו מצליח לחצות את נהר הסמבטיון הזה, או שמרוב ביקורת עצמית המבקר עלול לאבד את עצמו לדעת, כמו ברוך קורצווייל, מבקר הספרות הנודע של "הארץ", שהתאבד בערוב ימיו לאחר צאת ספרו הראשון והאחרון.

ומוריס בהחלט השהה את מנגנוני הביקורת שלו. "לרגל עבור מקום אחר" סובל מכל הבעיות שמאפיינות ספר ביכורים, אלא שאם בספרי ביכורים אחרים מגרעות שונות מוציאות זו את זו (למשל נפיחוּת מחד וחוסר ביטחון בטקסט מאידך), בספרו של מוריס, בשל אופיו האקלקטי, כל המגרעות דרות בכפיפה אחת: לצד הנרקיסיסטיות שמפציעה בספר ושמבקשת לְמָעֵן לקורא את הרושם כי הכותב עומד מאחורי הכתיבה שלו, הספר שופע במנגנוני הגנה שמעידים על חוסר ביטחון: החל בכריכה האחורית שמתארת את הספר כ"מגעיל, דוחה, מיזנתרופי, פורנוגרפי", עבור במשחק השחוּק שבו פרטים ביוגרפיים ומדומיינים משמשים בערבוביה, וכלה בהתקפות חוזרות ונשנות על "מצב הספרות", לרבות מכתב דחייה מהוצאת "ידיעות ספרים", התקפות שמאפשרות לכותב לומר למעשה – זה לא אני, זה אתם. והכתיבה הפאסיבית-אגרסיבית הזאת רק ממחישה כַּמָּה מוריס כָּמֵהַּ לאהבה.

עוד מאפיין בוסרי של הספר הוא הגיבוב של חומרים שונים זה לצד זה, ללא מלאכת ברירה או סידור, גיבוב שמגובה בסיפור – אמיתי? בדיוני? אני כבר התעייפתי מלהרהר בכך – לפיו מוריס הוא רק המביא לבית הדפוס של עזבונו המלא של בחור שקפץ אל מותו.

ואני חושב כי אחד הדברים החשובים בכתיבה הוא לא היכולת לכתוב אלא היכולת למחוק, לסנן, למיין, למנן. יכול להיות שמוריס אכן סינן את החומרים שכתב הוא עצמו או אולי אותו בחור; אך מקריאת הספר דווקא עולה שמלאכת בורר כזו לא נעשתה, ומכאן שמוריס צריך היה להיתלות בתירוץ לפיו הוא רק המביא לבית הדפוס ושיש חשיבות להביא את הדברים בשלמותם; הבאת הדברים בשלמותם נכונה אולי מנקודת המבט של מנהל עזבון, אך לא כשכותבים פרוזה.

כשקראתי את "לרגל עבור מקום אחר", נזכרתי בקטע קצר מתוך סדרת הטלוויזיה "רחוב סומסום". במערכון בשם "לוּ הייתי יודע שתבוא היום", עוגי מגיע ללא הודעה מוקדמת לביתו של אריק, והאחרון, שהביקור תפס אותו ללא כיבוד לאורח הנכבד, מתחיל לאלתר עוגה. אריק מכין את העוגה כך שהוא שופך לתוך קערה אחת את הביצים עם הקליפות שלהן ואת חלק מהמצרכים עם האריזות שלהם, מכניס לתנור את הקערה עם כל המצרכים ומוציא מתוכו עוגה יפה עם נרות, עם נרות.

כמו אריק מ"רחוב סומסום", גם אורין חשב שאם הוא רק יכרוך יחד סיפורים וטקסטים שונים ויזרוק אותם תחת גלגלי מכונות הדפוס, ייצא מזה ספר. גם אם נניח שמוריס מבשל עם המצרכים הנכונים, עדיין יש לו עבודה רבה בסינון החומרים ועיבודם. יש מקרים בחיים בהם בררנות עלולה להיות לרועץ, בבחינת "מי שמסנן לא..", וגומר. לצערי אין זה המקרה של "לרגל עבור מקום אחר".

פורסם לראשונה באתר "מגפון", כפי שניתן לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s