השנה התל אביבית שלי: פרק שלישי – לימודים וקריירה, או: כיצד גיליתי שאני שועל?

jerusalem

שיר שכתבתי לפני שנה בעקבות המעבר מירושלים לתל אביב

באוגוסט 2016, לפני קצת יותר משנה, עברתי מירושלים לתל אביב. חלפה שנה. בכל אחד מהתחומים שהיו המניע לעזיבתי – לימודים, קריירה, דת, אהבה – החכמתי. החלטתי להעלות את מחשבותיי על הכתב, שכן אני מאמין שבכתיבה יש ערך תרפויטי, היא מאפשרת לנו לעבד את החוויה, לזכך אותה, להבין אותה טוב יותר. ולוואי ואצליח.

חילקתי את החוויות שלי מן השנה החולפת לשלושה פרקים, בהתאם לשלושה ראשים עיקריים שהיו מנת חלקי בשנה זו. ברשומה הראשונה (פרק ראשון – דת ודייטים) סיפרתי על החוויה שלי מסצנת הדייטים התל-אביבית; ברשומה השנייה (פרק שני – ערכים והטרגדיה של הקניין המשותף) נגעתי במקצת מן הדילמות הערכיות שנוגעות לחיים עם שותפים ולחיים בכלל – כפי שהחיים בתל אביב לימדו אותי. ברשומה הנוכחית אספר מה למדתי על עצמי בכל הנוגע להתפתחות אישית ומקצועית.

.

פרק שלישי – לימודים וקריירה, או: כיצד גיליתי שאני שועל?

במהלך שנת ההתמחות שלי הייתה לי הארה. עסקנו באותה העת בשאלה האם ניתן להקצות שכונה מסוימת – ולפרסם את השכונה ככזו – רק למגזר מסוים באוכלוסיה. למען האמת, אני אפילו לא זוכר מה הייתה המסקנה – הצבענו על הקשיים, על מעמדה של הזכות לשוויון ועוד כהנה וכהנה שיקולים שעל כפות המאזניים; אני רק זוכר שהתחושה שלי הייתה ש"המשחק מכור" – ברור שלזכות לשוויון יש מעמד-על, השאלה הייתה רק עד כמה "עמוק" להחיל אותה, קרי מה עומד כנגדה. בקיצור, לא דבר שלא לומדים בקורס משפט חוקתי בשנה א'. היה לי יבש וצפוי מדי.

ובדיוק באותם ימים נערך ערב באחת האוניברסיטאות לרגל צאת ספרו של ד"ר גרשון גונטובניק (לימים שופט בבית משפט מחוזי) על "הפליה בדיור", וביקשתי וקיבלתי את רשותה של המאמנת שלי להגיע לכנס. ואני זוכר שהרגשתי באותה העת כמו הולך מדבריות שיצקו מים על ראשו; אם בדיון שאנחנו ערכנו בהתמחות חשתי שכל הנתונים מובילים למסקנה אחת, בערב השקה שמעתי לפחות שלוש דעות שונות שמבקשות לחשוב על כל הסוגיה בראש צלול – לא לצאת מתוך אקסיומות מסוימות אלא לערער את אותן אקסיומות. אפשר לצאת מתוך שבלונות החשיבה המוכרות ולחשוב על כל הסוגיה מחדש.

זה לא היה הרגע שבו החלטתי "להקריב את גופי למדע" ולהקדיש את חיי למחקר; אני חושב שאם תאמרו לחבריי לספסל הלימודים בתואר הראשון כי החלטתי לעשות תואר שני, רובם ככולם ישיבו "נו, איפה הפאנץ'?" – זה כלל לא יפתיע אותם. הן מבחינה לימודית והן מבחינה מחקרית הייתה לי חוויה טובה מאוד בתואר הראשון; אהבתי מאוד את הלך-הרוח שבוחן כל סוגיה כש"כל הקלפים על השולחן" – וזה בדיוק מה שהיה חסר לי בהתמחות. אני אוהב לחקור, אוהב להרחיב את האופקים. אני גם חושב שלימודים לתארים מתקדמים יהפכו אותי – יהפכו כל אדם – למשפטן יותר טוב, לעורך דין יותר טוב; לימודי התואר הראשון הם תנאי הכרחי על מנת להיות עורך דין, אבל לשיטתי הם לא תנאי מספיק.

נכנסתי לעולם המחקר מתוך תפישה רומנטית של צלילה בתוך ים של חכמה. חשתי כמו עדיאל עמזה מהסיפור הנפלא "עד עולם" של שי עגנון (ראו ציטוט), שמרגיש באותו עולם המחקר כמו דג במים, שהוא אינו יכול להוציא משם את ראשו ולהפסיק לחקור. אהבתי את היכולת לחדש, את התפקיד הקונסטרוקטיבי של המחקר לפיו כל חוקר מוסיף לבנה אחת קטנה לבניין העצום שנקרא "פרויקט הידע האנושי".

"ברית כרותה לחכמה שאינה מניחה מחכמיה והם אינם מניחים ממנה. הוא אמר מה לי ליגע עצמי? והיא החזיקה בו ואמרה לו שב אהובי שב ואל תניחני. היה יושב ומגלה צפונות שהיו מכוסים מכל חכמי הדורות, עד שבא הוא וגילה אותם. ולפי שהדברים מרובים והחכמה ארוכה ויש בה הרבה לחקור ולדרוש ולהבין, לא הניח את עבודתו ולא זז ממקומו וישב שם עד עולם" (מתוך הסיפור "עד עולם")

מה נשתנה? מה אני יודע כעת שלא ידעתי אז?

אני אוהב את המחקר, אבל אני לא אוהב את חיי המחקר. חיי המחקר הם חיים סטריליים, כאשר שכבת הסטריליות היא כפולה: ראשית, מבחינה מעשית רוב עבודת היום-יום נעשית איש-אישה מול המסך המרצד שלה. הדינמיקה האנושית היא שולית. בתור אחד שעולמו הפנימי עשיר מעולמו החיצוני – במובן מסוים אלו חיים נוחים, זה אזור הנוחות שלי. לא צריך להסתובב במסדרון ולומר "מה קורה ג'ימבו?" – כינוי שהמצאת הרגע; או להחמיא לו על החולצה החדשה כשאותו בחור הולך יום יום, כל יום, עם אותה חולצה; או לשאול "נו, מה אתה אומר על המשחק של גולדן סטייט", כשאתה לא בטוח אם זו קבוצת כדורסל או בייסבול. ואזור הנוחות הוא אזור מסוכן מאוד. רציתי לצאת ממנו.

שנית ועיקר, המחקר הוא עקר. הוא (כמעט) אינו משפיע על המציאות. את מספר האנשים שהולכים לקרוא את המאמרים המונומנטליים שנכתוב ניתן למנות על שתי כפות ידינו. כתבתי ברשומה קודמת (בזמן שכתבנו: או מדוע אני שונא את התזה שלי?) כי במקום לסייע לכל אותם אנשים שזועקים לעזרתנו, אנחנו עוצמים אוזנינו מלשמוע את זעקתם, סוגרים את החלון ומתיישבים לכתוב. או, סוף-סוף אפשר להתקדם בתזה.

כשהגעתי למרכז המחקר שבו אני יושב, שמממן מאסטרנטים, דוקטורנטים ובתר-דוקטורנטים – הייתי בטוח ש"כולנו חוקרים", כולנו שייכים לאותה "חבורת לומדים". אלא שביום השני או השלישי ללימודיי גיליתי שיש מעמדות. אחד הדוקטורנטים נכנס לחדר המאסטרנטים ודיבר עם אחת הבתר-דוקטורנטיות. "היכן היית אתמול?" הוא שאל אותה, "לא היה פה אתמול אף אחד". ואני צייצתי "אבל אנחנו היינו פה". ואותו בחור השיב "אה, אתם לא נחשבים" (דברים בסגנון, ציטוט מהזיכרון). לא חבורת לומדים ולא נעלי אדידס – יש קאסטות – יש קאסטה של דוקטורנטים ויש קאסטה של מסטרנטים. אם על בית שמאי ובית הלל נאמר כי למרות המחלוקות התהומיות הם היו מתחתנים ביניהם – במקרה שלנו אני בספק אם זה יקרה. נכון אמנם שיש דוקטורנטים נחמדים יותר – יום אחד הצבעתי על אחד הדוקטורנטים ואמרתי לחברי המסטרנט "הוא אמר לי שלום במסדרון!!" – אבל רובם ככולם מחמיצים פנים, ויש עוד מספר סיפורים למכביר.

כשנכנסתי לעולם המחקר חשבתי שיש לי מה לחדש. שוחחתי עם מספר חוקרים לפני תחילת הלימודים, והרבה מהם אמרו לי שכשהם נכנסו לעולם המחקר הם ידעו שיש להם מה לחדש, הם ידעו מה הם הולכים לכתוב – הם רק לא ידעו כיצד להגיע לשם. הגדיל לעשות הדיקן שאמר לי כי הוא ידע – כפי שהוא אכן עשה – שהוא הולך לכתוב מחדש את דיני המשפחה האזרחיים, שעד אז נעו במיצר "שבין קודש לחול" (כשם ספרו של חוקר ז"ל בתחום). גם אני לפרקים חשבתי שיש לי מה לחדש, גם אני חשבתי שאני הולך – אוטוטו – להוריד לעם את "עשרת הדיברות", עד שהסתכלתי על כפות ידיי וגיליתי שברי לוחות, ראיתי שגידלתי את עגל הזהב. התפכחתי.

כשנכנסתי לעולם המחקר חשבתי ששם אמצא את ייעודי, שזה מה שיעניק לי משמעות לחיים, ומהר מאוד הבנתי שמשמעות לחוד (בכתיבה, בביקורת ספרים, בסיוע לזקנים לחצות את הכביש כנגד רצונם), ועבודה לחוד. נכון אמנם שאני עושה קצת רומנטיזציה וגלוריפיקציה למקצוע עריכת הדין, מה גם שבסוף אני אמצא את עצמי יושב באיזה משרד מסחרי וגוזר קופון על אותו אזרח מסכן. אלא שבעריכת דין, בכל עריכת דין, אנחנו פועלים בעולם; ואילו במחקר התחושה היא שאתה מנותק מהעולם.

ועוד קשה לי עם חיי הדלות שצמודים לחיי המחקר. כחלק מהתנאים של מלגת הקיום שלי אסור לי לעבוד בעבודה שאיננה קשורה לעולם המחקר. אני אסיר-תודה למרכז שממלג אותי, אבל הוא גוזר עליי חיים צנועים מדי. וכאן הדברים כרוכים בדברים שכתבתי ברשומה הראשונה: מבחינת הרבה מאוד נשים עמן יצאתי, אני עדיין סטודנט.

כסף הוא סטטוס. השוק מתמחר את הסחורות והמוצרים שלו בהתאם לאופן בו הוא מעריך אותם, שוק העבודה מתומחר כך שעבור שירותים שמוערכים יותר מקבלים יותר שכר, ואילו שירותים שמוערכים פחות מתוגמלים פחות. בסופו של דבר, מסטרנט הוא סטודנט; יש אנשים שהיו רוצים להיות תלמידים כל החיים, וגם אני כמובן רואה ערך בלמידה, בהתקדמות. אבל בסופו של יום, אני סטודנט, שחי חיי סטודנטים, ושבגילי המופלג עדיין נאלץ לגור עם שותפים. וכשהחברה אינה מעריכה את משלח ידך הנוכחי – גם הערכתך העצמית פוחתת.

במסכת אבות נאמר "הוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים". הדגש במשפט הזה הוא לדעתי נורמטיבי, קרי אריות הן חיות חיוביות ואילו שועלים לא; אבל יש למשפט הזה גם היבט פסיכולוגי – האם עדיף להיות אחרון בקבוצה של מוצלחים או ראשון בקבוצה של נחשלים. לפני כחודשיים דנתי עם דודתי החכמה במשפט הזה, והיא אמרה שברי לה כי מבחינה פסיכולוגית מוטב להיות "ראש לשועלים" – מבחינת ההערכה העצמית של האדם מוטב להיות מצטיין בדבר מסוים ולא להסתובב עם ראש באדמה ועם תחושה שכולם טובים ממך.

אני לא בטוח שהמסקנה הזו נכונה לכולם – יש אנשים שקבוצת נחשלת מושכת אותם למטה, אבל אני מסכים לגבי דידי. כשלמדתי את התואר הראשון ב"אוניברסיטה הקדושה" השוכנת על גבול רמת גן – לא סיימתי במקום הראשון בשכבה וגם לא במקום ה-20 – אבל הייתי בין המצטיינים בכיתה, וזה לא היה כל כך קשה לסיים בהצטיינות; לעומת זאת את התואר הנוכחי אני עושה ב"אוניברסיטה של המתיוונים" שעל חורבות שיח מוניס, שם כל אחד הוא "אריה". שני המסטרנטים המקסימים שיושבים לידי פרסמו כבר מאמר בכתב עת נחשב, הם עובדים כעת על המאמר השני ועוד לא מניתי רבע מהרזומה שלהם, ושלא לדבר על כך שבכל פעם שאנחנו עורכים דיון אינטלקטואלי, אני נאלץ להנהן בחוסר הבנה מול כל הניים-דרופינג והמושגים הלועזיים שעפים בחדר. אני ממש מעריץ אותם. באמת.

כשאתה שועל במאורה של אריות – כל שנותר לך הוא למצוץ עצמות לארוחת ערב. בשנה החולפת גיליתי שאני שועל.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s