מקח טעות, משפט וספרות: דברים שנשאתי בערב השקת הספר של אימא, ״חסיה, את תהי מלכה"

"הקורא הרע מבקש לדעת, ולדעת תכף ומיד, "מה קרה באמת". מה הסיפור שמאחורי הסיפור, מה הקטע, מי נגד מי […] את הרכילות הם רוצים. להציץ הם רוצים. שיגידו להם מה באמת קרה לך בחיים ולא מה שאחר-כך כתבת על זה בספרים שלך. שיגלו להם סוף-סוף, ובלי שום קישוטים וזיבולי מוח, מי באמת עשה את זה עם מי, ואיך, וכמה. זה כל מה שהם רוצים ובכך יבואו מיד על סיפוקם […]

הקורא הרע הוא מין מאהב-פסיכופת כזה שמתנפל וקורע את בגדי האישה שנפלה בידיו, וכשהיא כבר עירומה לגמרי הוא ממשיך ופושט את עורה, מסלק הצידה בקוצר-רוח את בשרה, מפרק את השלד, ולבסוף – כשהוא כבר מגרם את עצמותיה בין שיניו הצהובות הגסות – רק אז הוא מגיע סוף סוף אל סיפוקו: זהו זה. עכשיו אני ממש ממש בפנים. הגעתי.

מי שמחפש את לב הסיפור במרחב שבין היצירה לבין מי שכתב אותה – טועה: כדאי מאוד לחפש לא בשדה שבין הכתוּב לבין הכוֹתב, אלא דווקא בשדה שבין הכתוּב לבין הקורא […] כלומר, המרחב שהקורא הטוב יעדיף לחרוש אותו בעת קריאת ספרות יפה אינו השטח שבין הכתוּב לבין המחבר אלא השטח שבין הכתוּב לבינך […] למתוח השוואה (שתוצאותיה יישמרו בסוד) לא בין הדמות שבסיפור לבין שערוריות שונות מחיי הסופר, אלא בין הדמות שבסיפור לבין האני שלך, החשאי, המסוכן והאומלל והמטורף והפלילי, זה היצור המבעית שאתה כולא אותו תמיד עמוק-עמוק בתוך הצינוק הכי חשוך שלך, כדי ששום אדם לעולם לא ינחש חלילה את עצם קיומו, לא הוריך, לא אהוביך, פן ינוסו מפניך בפלצוּת כמו שנמלטים מפני מפלצת […]

ואתה, אל תשאל: מה, אלה ממש עובדות? זה מה שהולך אצל המחבר הזה? שאל את עצמך. על אודות עצמך. ואת התשובה תוכל לשמור לעצמך".

 

HASIAנזכרתי בציטוט הזה, הלקוח מתוך ספרו של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך", במהלך קריאת הספר של אימא, "חסיה את תהי מלכה". כמדומני שבכל אחד מאתנו טמון הקורא הרע, כמו שעוז מכנה אותו, זה שמבקש לדעת מה בספר הוא אוטוביוגרפי, מה מתוך חייו של המחבר משקע בספר. על אחת כמה וכמה כשאתה הבן של הסופרת; הקורא הרע לא מפסיק להציק לך.

והספר עצמו, אם נאמר את האמת, גם הוא לא מקל על המלאכה. הנה למשל ציטוט מתוך עמ' 104 בספר: "הלילה תבוא הגאולה, הוא בטוח. מצפה להם ערב נהדר. הוא יזמין שוב שולחן במסעדה עם נרות ובקבוק-יין, יתנצל לפני בעל המסעדה על שלא הגיעו אמש, 'לא יכולנו להגיע מסיבות שאינן בשליטתנו', יסביר בטלפון. הוא זכר את הנוסח מפתקים שהייתה כותבת אימא של ילד שישב לידו בכיתה והִרבה להיעדר." ובכן, הפתק הזה מוכר לי מאיפה שהוא.. אז מה מתוך הדברים שהתרחשו בספר היה באמת?

אבל אז נזכרתי בדברים של עוז שהבאתי בתחילת דבריי, וחשבתי שבמקום לדבר על הסופרת, על אימא, אדבר על עצמי, או על הדברים שהספר עורר אצלי. כי באמת, כמו שעוז אומר, ספר טוב יכול לעורר אצלנו הרבה מחשבות, יכול "לפגוש אותנו" בהרבה מאוד מקומות, יכול "לדבר" אלינו.

קצת קדימון וקצת קלקלן – קצת פרומו וקצת ספוילר – לטובת ולרעת מי שלא קרא את הספר. חסיה ואריה הכירו בשידוך של שדכנית בשם עדינה. לאחר החתונה אריה מגלה שהכלה שהוא התחתן איתה היא לא בדיוק הכלה שהוא הכיר לפני החתונה, היא לא מה שהבטיחו לו. לא אספלייר יותר, אולם רק לצורך ההרצאה אציין שהדברים מגיעים עד כדי כך שבשלב מסוים אבא של אריה רוצה לתבוע את עדינה על מקח טעות.

אז ברוך ה', מניסיוני האישי מעולם לא נתקלתי במקרה כפי שמתרחש בספר, אבל מאוד הזדהיתי עם אריה. מאוד הזדהיתי עם עוגמת הנפש. כמה טונות של עגמת נפש יש בכל עסקי השידוכים וההיכרויות. כמה עגמת נפש של הבטחות, וציפיות, ותקוות, והתנפצות חלומות. רק לפני חודש דיברתי עם אימא בנושא היכרויות, ובשיחתנו שנינו התכתבנו עם הדברים שעולים בספר וציינו את החשש מפני "קניית" חתול בשק.

*

מכיוון שאביו של אריה מאיים לתבוע את עדינה השדכנית בטענת מקח טעות, הסתקרנתי האם תביעות כאלו אכן קיימות. אז בדקתי במאגרי חיפוש משפטיים, ומצאתי כ-20 תביעות אלו, שמשקפות – שצועקות – את אותה עגמת הנפש שטמונה בסיפורי ההיכרויות.

אפשר לחלק את התביעות לשלושה סוגים: הסוג הראשון הוא תביעות של מי שהתקשרו עם שדכנים ושדכניות בחוזה במטרה שהאחרונים ימצאו להם חתן, כאשר התובעים טוענים להפרת החוזה, קרי שלא קיבלו תמורה הולמת לכספם; השני הוא תביעות נזיקיות שאחד מבני הזוג תובע את השדכן, את הורי בן הזוג השני, או את בן הזוג עצמו על כך שלא גילו לו מום כלשהו שיש לחתן או לכלה; והסוג השלישי הוא בקשות לביטול הקידושין בבתי דין רבניים בטענת "מקח טעות".

הסוג הראשון של המקרים, שבו המשודכים תובעים את השדכנית, הוא לדעתי המקרים הקלים, מקרים שהם ספק טרגיים ספק קומיים. כך למשל במקרה אחד משנת 2000, רווקה בת 47 ביקשה, ואני מצטט, "להכיר אדם בגילה או מעט מבוגר ממנה, מסודר מבחינה כלכלית, בעל רכב, אפשרי עם ילד או שניים, בריא בגופו ואוהב שמנות או שמן כמוה". השדכנית הכירה לאישה רק שלושה גברים, מתוכם אחד לא היה בעל רכב והשני לא הסכים לפגוש אותה כי האישה אמרה לו בטלפון שהיא שמנה. לטענת האישה, כאשר היא סיפרה זאת לשדכנית, היא צעקה אליה "מדוע את אומרת לגברים שאת שמנה? תתני לו לבוא, לראות ולהתרשם". כששאלה אותה האישה מדוע היא מכירה לה אנשים בלתי מתאימים, השיבה השדכנית: "מה את רוצה, את מבוגרת ואין אנשים שרוצים להכיר נשים שמנות". האישה הרווקה – או שמא כבר נשואה? אלמנה? – זכתה בתביעה.

רוב התביעות, אם כי לא כולן, נדחות. כך למשל, אומר השופט גבריאל שטרסמן בפסק דין בתביעה אחת כזו משנת 2005: "שדכנות היא מקצוע המוצא את דרכו לא אחת לטורי רכילות ולספרות יפה. לרוב הוא נושא למעמדים קומיים, לא טראגיים. אולם גם אלה וגם אלה, הם חלק מן החיים. מי שמתקשרת עם שדכנית מתברכת בדרך כלל ובדרך הטבע בשפע של ציפיות, מה גם שלא ב'סתם גבר' חשקה נפשה, אלא היא מציגה תנאים מיוחדים במינם: שלגבר יהיה רישיון נהיגה, שלא יהיה שמן, שלא יהיה מאבטח בשופרסל במקום שהוצג לה כאיש משטרה. […] בית המשפט דוחה תביעה זו, שאין בה ממש. לו כל השידוכים בעולם היו מוצלחים, היה עולמנו נראה אולי יפה יותר, עליז יותר, מאושר יותר."

הסוג השני של התביעות הוא תביעות נזיקין של אחד מבני הזוג בטענה כי לא גילו לו מידע מהותי על בן הזוג השני. כך למשל בתביעה משנת 2010, שהתרחשה לאחר שבני הזוג התגרשו, האשה תבעה את הגבר על כך שנמנע מלקיים עמה יחסי מין לאחר החתונה. הגבר טען שהוא עייף ומעדיף לישון, ובימים שחלפו עמד בחדלונו. האישה ניסתה לגרום לאיש להתקרב אליה ולקיים עמה יחסי מין אולם הגבר גילה חוסר אכפתיות ויחס משפיל. האישה טענה כי נגרמו לה נזקים חריפים ועוגמת נפש רבה, שמה הטוב נפגע, שונמך מעמדה שהרי הפכה מרווקה לגרושה וסיכוייה להינשא בעתיד ניזוקו.

השופטת קיבלה את גרסת האישה. לטענת השופטת, הגבר ידע שהוא לא יכול לקיים יחסי מין. לו ידעה האשה עובדה זו, לא הייתה מסכימה להיכנס לחיי נישואין כאשר לבעלה אין כוח גברא. התנהגות האיש מהווה פגיעה קשה באישה, בכבודה, באוטונומיה שלה לבחור בן זוג על מנת להקים עמו משפחה, בציפיותיה וברגשותיה. האישה קיוותה להקים משפחה עם הנתבע ולקיים עמו חיי זוגיות אינטימיים, אולם הוא התנהג במרמה וגרם לה להגיע על יסוד שקרי לאחד הרגעים החשובים ביותר בחייה. השופטת פסקה לאישה 120,000 ₪.

במקרה אחר, משנת 2013, האיש תבע לחייב את האישה בפיצויי נזיקין על כך שלא גילתה לו, קודם לנישואיהם, כי היא חולת סכיזופרניה וסובלת מבעיות נפשיות משמעותיות בגינן היא נדרשת לטיפול תרופתי. לטענתו, בשל אותו מצג כוזב הוא נישא לאישה, אלא שנישואין אלו הביאו עליו אך ורק עצב ומרורים וסופם שהוא עצמו לקה בנפשו בשל האומללות והמתח בהם היה שרוי במהלך חייו המשותפים עם האישה.

האיש הבחין בהתנהגות מוזרה מצידה של האישה בשלב מוקדם של הנישואין, אולם לא ידע לעמוד על פשרה. כך, לדוגמה, היא החלה לצעוק בלילות ולהעיר אותו באופן תדיר בטענה כי מישהו מנסה לפרוץ לביתם, אף שלא היה לדברים כל שחר. כאשר הגיע מכתב מהביטוח הלאומי שבו צוין כי לאשה יש אחוזי נכות – מכתב שהאיש גילה במקרה – הבין האיש את פשרם של האירועים המוזרים הללו. אולם בכך לא תמו האירועים. בתקופת הריונה של האישה חלה התדרדרות ממשית במצבה הנפשי, היא הפסיקה לתפקד בבית, הייתה ערה בלילות ונהגה לבקש ממנו להחזיר אותה לבית הוריה. אחר הלידה אף סירבה האישה להניק את בנם, והחלה לנהוג כלפיו באלימות מילולית ולעיתים אף השליכה לעברו חפצים. בסופו של דבר, השופט מורה על פיצויים של 15 אלף ש"ח לאיש.

מקרה שלישי הוא ביטול הנישואין עקב מקח טעות. במקרה אחד משנת 2011, מדובר בבני זוג מבוגרים שלהם אלו נישואין שניים, כאשר לאיש שלוש בנות מנישואיו הראשונים. הגבר היה בן 50, השדכנית הציגה את אשתו כבת 60, אולם למעשה האישה הייתה בת 70. השאלה העיקרית הייתה האם הסתרת גילה של האישה, והעובדה שהיא זקנה ממנו, מהווה עילה למקח טעות. האיש אמר כי הוא ציפה שהאישה תעזור לו לפתוח פרק ב' בחייו, תסייע לו בגידול בנותיו מנישואיו הראשונים, ואולי אף שתביא לו בן נוסף, שיהיה מי שיאמר עליו קדיש לאחר מותו.

בית הדין קובע כי בהתנהגות זו יש מעשה רמייה. אין אדם מן הישוב שלא יקפיד על פער גילאים כה משמעותי; אישה בגיל שבעים, כך לטענת בית הדין, אינה מסוגלת בדרך כל הארץ לבצע מלאכות בהן היא חייבת לאיש, כמו אשה הצעירה ממנה בעשר שנים. כוחותיה הולכים ואוזלים. זהו גיל, ואני מצטט את פסק הדין, "שמטבעו של עולם אדם 'מחזיר ציוד' ולעתים יש צורך בחלקי חילוף שלא תמיד הם זמינים וניתנים להחלפה."

מבחינה הלכתית, ממשיך בית הדין, המשנה במסכת כתובות קובעת רשימה של מומים שאם התנה האיש את הנישואין בהן, הנישואין בטלים [למשל, האיש מתחתן על מנת שהאישה אינה בעלת "ריח פה", ומסתבר שהיא בעלת "ריח פה"]. לדעת בית הדין מדובר ברשימה שאינה סגורה, וגם פער גילאים משמעותי יכול להיחשב כמום המהווה עילה לביטול הקידושין. עם זאת, במקרה הנ"ל האיש לא התנה דבר וקידש את האישה ללא תנאי. השאלה האם מדובר במום כה גדול שאפילו מבלי להתנות הנישואין בטלים, או שמא הנישואין לא בטלים ועל מנת להתגרש צריך גט מספק. בסוף קובע בית הדין כי במקרה זה נוצר ספק מקח טעות, ולכן מצהיר שנדרש גט, אולם הקידושין אינם בטלים מעיקרם.

במקרה אחר משנת 2014, לאחר פחות משנת נישואין אחת האישה ביקשה להתגרש מהאיש. כתוצאה מכך ניסה האיש להתאבד באמצעות כריכת חבל על צווארו, נכשל להתאבד, אולם בשל כך נותר בתרדמת. האישה טענה כי בני המשפחה של האיש הסתירו ממנה את מצבו הנפשי של האיש. לדברי האישה, האיש לוקה במחלת נפש קשה. הוא לא יכול לקיים חיי משפחה תקינים, לא נוהג עמה בדרך קירבה וחיבה, לא מקיים עמה יחסי מין, מנותק מאשתו ומחובר לאמו – שזו כידוע בעיה כשלעצמה – אפאטי, ומתלונן כי הוא שומע קולות מוזרים שאינו יכול להסבירם.

בית הדין קיבל את עמדת המומחה הפסיכיאטרי שהעיד בפניו כי העובדות מעידות על סימנים של סכיזופרניה, וכיוון שמדובר בעיגון חמור (האיש כזכור נמצא בתרדמת), שלושת הדיינים מבטלים מעיקרא את הנישואין.

*

יותר משהם קומיים, הסיפורים הללו הם טרגיים. בראש ובראשונה, הטרגדיה מצויה במציאות, בסיפורים עצמם. אין צורך להאריך על כך בדברים; הדבר מעיד על עצמו. אולם מעבר לכך, הטרגדיה מצויה גם בבית המשפט, בעצם הפנייה לבית המשפט, שהיא היוצא מהכלל המעיד על הכלל: על כל סיפור שמגיע לבית משפט, ובפרט בעניינים אינטימיים ורגישים של חיי משפחה, יש כמה וכמה סיפורים שלא מגיעים לבית המשפט. יש עוגמות נפש שלא ניתן לכמתן לכדי תביעה משפטית; יש נשים וגברים שרומו והונו על ידי שדכנים והחליטו שלא להגיש תביעה לבית המשפט; יש אנשים שחשבו שהם מתחתנים עם רחל ומצאו עצמם במיטה עם לאה, והחליטו "לזרום עם זה".  הפנייה לבית המשפט, ברוב המקרים, מעידה שהגיעו מים עד נפש, שבני הזוג לא הצליחו לפתור את הסכסוך בלי בית משפט. עגמת הנפש הגדישה את הסאה.

אני קצת אקלקל ואגלה לכם שאריה ומשפחתו לא פנו לבית המשפט או לבית הדין. ולדעתי, עשתה המחברת בשכל שלא ניתבה את הסיפור לכיוון זה. המשפט, הסכסוך המשפטי, חותר להכרעה, לצדק של אחד הצדדים על חשבון הצד השני. המשפט הוא מן "תחרות סיפורים", שבו הסיפור הטוב ביותר מנצח. האיש צודק? האישה צודקת? היה מקח טעות או שמא אחד הצדדים רואה צל הרים כהרים? בסוף כל הליך משפטי בית המשפט צריך לספק תשובות לשאלות הללו.

אבל רומאן טוב לא חותר להכרעה – להפך; הוא חותר להשאיר את כל השאלות פתוחות. רומאן טוב הוא לא פסק דין שהכותב מוסר לקורא. רומאן טוב הוא "מכתב פתוח", שהסופר מתחיל אותו ואילו הקורא ממשיך אותו. הקורא, כל קורא, כותב את "פסק הדין".

"חסיה את תהי מלכה" מסתיים עם שאלות פתוחות: האם באמת היה כאן מקח טעות? האם אריה לא ידע על מצבה של חסיה? אולי הוא פשוט עצם עיניים? אולי הוא ידע ובכל זאת החליט להתחתן? ונניח שהיה כאן מקח טעות – מה עושים עכשיו? מפרקים את החבילה? מתמודדים? אולי ניתן לרפא את מקח הטעות?

אין בסיפור תשובות מפורשות לשאלות אלו. וטוב שכך; את התשובות לכך כל קורא ייתן לעצמו.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מקח טעות, משפט וספרות: דברים שנשאתי בערב השקת הספר של אימא, ״חסיה, את תהי מלכה"

  1. ומה עם חסיה, היא עשתה עסק טוב? כי הרי כותרת הספר מעידה, שהיא היתה הקונה כאן, שצריך לשכנע אותה.

    יש פס"ד מחוזי ועליון שנוגעים לנושא שלך, שם העניין היה איש שהתאהב באשה וזו לא התאהבה בו בחזרה, אך אמרה לו איזה אולי ארוך כזה שבמהלכו הוא קנה לה מתנות כגון: כרטיס אשראי, ג'יפ, חנות בדמ"פ ודירה חדשה בת"א… כשראה שלא יוצא כלום, תבע שתחזיר לו את כל המתנות עד הגרוש האחרון כולל דמי שכירות ראויים לדירה. שני פסקי הדין, גם במחוזי וגם בעליון לקויים לדעתי. במחוזי קבעו שהחנות תחזור אליו אך הדירה תשאר וזאת מפני שלהעברת החנות החתים אותה על מסמך שאם לא תשאר איתו חצי שנה – החנות תחזור אליו והיא נפרדה ממנו אחרי 4.5 חודשים, וזה תוך כדי שיש שם וויכוח שהיא אמרה שצריך לספור את ה-6 חודשים מאיזה נייר קודם, שבו היא החתימה אותו על התחייבות, שכל מתנה שהוא נותן לה היא מרצונו החופשי והיא אינה חייבת להשיב לו.

    העליון, קיבל את ערעורו חלקית וקבע כי הדירה תחזור אליו בקיזוז "הסכומים ששילמה האשה ושלח אותם להתחשבן במחוזי. ומדוע תחזור? מפני שהמתנה לא הושלמה ברישום, ועקב "התנהגות מחפירה של נותן המתנה….כאשר העליון קובע כי ניצלה אותו וכו' ולכן זה עולה כדי התנהגות מחפירה. וזאת כמובן בניגוד לדעת המחוזי, שקבעו שהרף לקביעת הפרת הבטחת נישואין הוא גבוה מאוד ובמקרה זה האשה אפילו לא הבטיחה לו שתתחתן איתו. סיכומו של דבר, התובענה הראשונה הוגשה בשנת 2001, בשניה שהוא תפס שלא תחזור אליו. פסק הדין במחוזי ניתן ב- 2006 הערעור לעליון ופס"ד 2014, התיק חזר למחוזי והסתיים ב- 2015. 14 שנה של קשרים ביניהם הצליח האיש לייצר לעצמו בעזרת מערכת המשפט. בפסק הדין האחרון יש גם דיון לאן ילך הכסף, אחרי ההתחשבנות …לעיקול של עורך דינו. שני פסקי הדין רצופים בעיות : האיש רשם את החנות על שמה ועל שם בתה, הדירה נרכשה על ידה בלבד. אם כבר מדברים על התנהגות מחפירה…כשנפרדה ממנו והחלה להפגש עם אדם אחר, בלי להתבלבל הוא הלך אליו וביקש ממנו שלא יפגש איתה יותר…את הענקת הנכסים תאר האיש כצורך נפשי להעניק לה מתנות וגם הגדיל לתאר, שעזב את הארץ וחי בחו"ל כדי להתגבר על אהבתו אליה. גם זה אגב תיאור שבפסק הדין יש עובדות שונות, שהיה חי בחו"ל כל הזמן ורק בא לארץ- בדיון על השימוש שלה בכרטיס האשראי.

    העניין העיקרי כאן הוא שבמחוזי בחנו הפרת הבטחת נישואין ואילו בעליון כלל לא בחנו את השאלה הזאת, אלא בדקו סימטריה של יחסים בין אדם לחברו מבלי להתייחס לפן הזוגי.בקיצור, השופטים נורא רצו לעשות דין צדק ואז יצא שהם שפטו בצורה רגשית.

    איפה מקח הטעות אתה שואל. הפרת הבטחת נישואין היא הקדימון של מקח הטעות. וגם פה, אין לדעת אם זו טעות או לא, כי "טעות" אפשר לבחון בכלים הגיוניים. כמו לדוגמא בפסק הדין שהבאת על האשה שבעלה אינו מסוגל וכו' וידע זאת קודם. אך איזה דבר רגשי אפשר לדעת קודם….הרגשות יכולים להשתנות וזה בסדר, ולכן העילה של הפרת הבטחת נישואין היא כה נדירה (תביעה שמתקבלת היא בד"כ במישור הכספי- להשיב את הכספים ששולמו על האולם וכו') וכך העילה של מקח טעות…בד"כ מחלות וכו' ואם איני טועה כל העסק הזה שיך לבית הדין הרבני. אין מה לעשות, הקשר הזוגי, גם לפני חתונה, הוא קפיצה למים, יש בו סיכוני ענק רגשיים וכלכליים ואם אתה רוצה להיות בעסק- תבוא מוכן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s