משיח גם לא שומע ווקמן: על הספר "ווקמן" של מעין בן הגיא

הספר "ווקמן" של מעין בן הגיא מספר על זיו, צעירה כבת עשרים שעובדת באתר מעיינות חמים במקום מבודד בצפון הארץ. כבר מהעמודים הראשונים של הספר עולה כי האתר מתנהל בחובבנות. הבעיות שחובבנות זו יוצרת, לצד מכת גנבות שאופפת את האתר והקרבה לגבול הסורי – מותחות מעט את סיפור העלילה. לבד מזיו, סובבות את אתר הנופש דמויות נוספות כמו ברקו, הבעלים של המקום; ויצמן, המנהל התפעולי; משה, סוכן התיירות ומדריך הטיולים; ועוד שלל אנשים צבעוניים.

למרות התחלה מבטיחה, הספר אינו מצליח להמריא. ראשית, דמותה של זיו אינה די מעניינת. דמות האישה הצעירה שמתמודדת עם שאלות והתחבטויות שנוגעות לעתידה, כמו גם ליחסיה עם חברתה אביגיל, שהשאירה אותה לכאורה מאחור – היא לא דבר שלא נתקלנו בו בעבר, בווריאציות כאלו ואחרות, ובן-הגיא לא עושה זאת טוב יותר מקודמיה וקודמותיה. דווקא דמויות אחרות, כמו משה או נוני, עובד נוסף באתר, מתגלות כמעניינות הרבה יותר, ולדעתי חבל שלא טופלו באופן מעמיק ורחב הרבה יותר.

גם החובבנות של האתר זוכה, איך לומר, ליחס חובבני. בכדי להבין את המציאות ויחסי הכוחות באתרים ביזאריים מעין אלו, התיאור שלהם חייב להיות קיצוני הרבה יותר – למשל, תיאור טראגי, סוריאליסטי או, רצוי יותר, גרוטסקי. סדרת הרשת "משיח", בכיכובו של אודי כגן, היא דוגמא מוצלחת אחת לגרסה הגרוטסקית. גם בסדרה, כמו ב"ווקמן", ישנו אתר תיירות מבודד, בינוני להפליא, עם מספר קטן של עובדים שמייצרים לכן מארג כוחות משעשע ומתמיה. אלא שבעוד שב"משיח" ישנו בעלים אקסצנטרי שמושך את הסדרה לכיוון הגרוטסקי, ב"ווקמן" אין דמות כזו שסוחפת את הקוראים והסיפור נותר ריאליסטי להחריד.

מתמיה לא פחות הוא השימוש ב"ווקמן" כשם הספר. השם של הספר אמור להצביע על תמה מרכזית בספר, על מוטיב סביבו מתלכד הספר. השימוש בווקמן יכול להצביע על ספר מוזיקאלי מאוד; על מן ריחוף או אוטיזם-קל של אחת הדמויות, שראשה נטוע בין שתי אוזניות; ואולי אף בכדי לייצר אווירה של שנות השמונים-שנות התשעים. וכמובן, הספר יכול להצביע על שלושתם.

אלא שב"ווקמן", אף לא אחד מן המוטיבים הללו זוכה למופע מובהק. זה נכון אמנם שזיו היא מעט מעופפת, שפה ושם משובצים שירים או שמות של אלבומים בספר וכמובן ששם הספר משליך את הקורא לאווירת שנות השמונים, אולם אף לא אחד משלושת אלו דומיננטי דיו בספר על מנת שיצדיק שהספר ייקרא כך. לו הייתה זו מעידה קלה – החרשתי, אך כמדומני שמדובר כאן בפגם שיורד לשורש העניין: הרעיון שבבסיס ספר "ווקמן" הוא טוב, אך הוא לא מפוקס מספיק, לא חודר מספיק, לא מעז מספיק.

פורסם לראשונה באתר "מגפון", כפי שניתן לראות כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s