הסרט "הבלתי רשמיים" – בין הפטיש הדוקומנטרי לסדן העלילתי

הסרט "הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה ("שבאבניקים" המעולה), שמספר את סיפור הקמתה של תנועת ש"ס – מאכזב מאוד (אזהרה: ספוילרים).

בקליפת אגוז, הבעיה העיקרית של הסרט לדעתי היא שהוא "לא החליט" אם הוא סרט דוקומנטרי או סרט עלילתי, ולכן הוא יוצא קירח מכאן ומכאן: "בכותרת", הז'אנר אליו הוא משתייך הוא של סרט עלילתי, ולכן הוא לא נהנה מהאותנטיות שאופפת כל סרט או סדרה דוקומנטריים – וכמדומני שכאשר עסקינן בש"ס לאותנטיות יש משנה חשיבות; מאידך, על אף שמדובר בסרט עלילתי, הוא דבק באדיקות ובקדושה מוגזמת באירועים המקוריים, ולכן חסר לו דבר בסיסי אחד – נראטיב. במקום זה אנחנו מקבלים רצף אירועים שהם אמנם לא אפיזדיואליים, אבל גם לא מתלכדים לכדי נראטיב ברור.

כמדומני, שכיום שולטים שני נראטיבים מרכזיים בתנועת ש"ס: הראשון הוא "להחזיר עטרה ליושנה" והשני הוא הקיפוח. הסרט מפלרטט עם שני אלו: הוא נפתח בסצנה לפיה בתו של יעקב כהן (שולי רנד המאוד מאוד מאכזב; למעט יואב לוי בתפקיד יגאל, כל המשחק בסרט מאוד בינוני) מועפת מסמינר של אשכנזים, אבל פרט למשא ומתן עם אשכנזים או הרצון שלא להיות עפר לרגליהםהנרטיב הזה נקבר די מהר. גם הסיסמא "להשיב עטרה ליושנה" שוזרת את הסרט, אבל לא תופסת מקום מרכזי. בהקשר זה הדברים נכונים גם לפגישה עם הרב עובדיה יוסף, שנדמה כי מפציעה בסרט באופן גחמתי משהו.

להבנתי הנראטיב שהסרט בחר בו, ולכן הוא מתמקד ביעקב כהן, הוא זה של הגיבור הטראגי שלא זוכה לממש עד תום את שאיפותיו, כמו משה רבנו שמביא את עם ישראל אל הארץ המובטחת, אך לא זוכה להכנס לארץ בעצמו, שכן יעקב כהן "מסגיר" את עצמו לוועדת הבחירות ומודה שהוא זייף לכאורה את החתימות בספר הבוחרים, ולכן נפסל מלרוץ לכנסת.

זה בהחלט נראטיב ראוי, אבל מלכה לא "רץ" עליו עד הסוף, משתי בחינות: ראשית, הוא לא בונה את כהן כמשה רבנו, כמי שהתפקיד נכפה עליו, כמי שסובל מכל רגע ומבקש מאלוהים ש"יחזיק אותו" לפני שהוא פורש; הוא גם לא מעצים את העובדה שכהן מגמגם, כמו משה רבנו, אלא עובדה זו אף היא חולפת באופן אפיזדויאלי בסרט; שנית, הסרט לא מעצים מספיק את הטרגדיה, הוא לא "חוגג" אותה מספיק, וגם בוחר לסיים באפילוג מ-1999, כאשר ש"ס קיבלה 17 מנדטים. זה לא טרגדיה, זה ניצחון מוחץ. הסרט היה צריך להסתיים ב-1984, כאשר כהן הלך הביתה. גם ספר דברים לא מסתיים באפילוג, אלא הוא נגמר ממש על סף הכניסה לארץ ישראל, כאשר משה הולך הביתה (כלומר מת), ברגע עטוף ואפוף עצב בשל מותו של משה. איך זה נגמר בסוףהן בעניין של התנ"ך והן בעניין של ש"סכולם יודעים, ולכן אין צורך לומר את זה.

יכול להיות שבכדי להבנות את כהן כמשה רבנו הסרט היה צריך "לעוות" מספר עובדות היסטוריות, ולהצניע עובדות היסטוריות אחרות, אבל כך בונים נראטיב. בכך "הבלתי רשמיים" לא היה ממציא את הגלגלהרי בדיוק כך בנוי התנ"ך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s