לא נדבק: על הספר "חופשת שחרור" של יהושע סובול

ב"חופשת שחרור", ספרו הרביעי של יהושע סובול, סיפור המעשה, העלילה עצמה, אינם פותחים הספר. קודמת להם רשימת הדמויות בספר, שכוללת כ-40 דמויות, חלקן ראשיות יותר וחלקן פחות. אין ספק שרשימה כזו מועילה מאוד בהרבה מאוד ספרים, במיוחד כאלו בהם העלילה נפרשת על פני מספר כרכים (כמו ב"רומנים הנפוליטניים" של אלנה פרנטה), וכן כאשר הקורא מבקש לקרוא את הספר לסירוגין עם ספרים אחרים או בקצב איטי, בבחינת זעיר פה, זעיר שם.

אלא שבכל הנוגע ל"חופשת שחרור" יש לכך סיבה נוספת, והיא שהעלילה בספר היא כה מפוזרת, שללא המקראה הזו בלתי אפשרי לצלוח את הספר, לזכור את כל הדמויות, להבין מי נגד מי או מי שכב עם מי (שהרי כמיטב המסורת של רומנים מעין אלו, כולם שוכבים עם כולם וכולם בוגדים בכולם). אני חושש שאפילו הסופר אינו יודע כיצד קוראים לדמויותיו, ולפחות פעם אחת שאני שמתי לב אליה, אשתו של פלוני יוחסה לאלמוני.

כאמור, קשה מאוד לטוות קו עלילה ברור. במרכז הספר עומדת ליבי בן-חיים, חיילת בחופשת שחרור, שבעקבות מפגש עם אדיב מליחאת, אחד העצורים האחרונים אותם חקרה, מתחקה אחר תולדותיה של סבתא-רבה שלה אווה חיימזון, ומקדישה את החופשה שלה לנבירה ביומנה. אלא שזה לא קו העלילה היחיד בספר: עוד דמויות סמי-ראשיות הן דייב, הבן של אווה ויוסף התימני וסבה של ליבי; שלושת הבנים של דייב, האחים למשפחת בן-חיים: מעוז הפוליטיקאי השאפתן, גבי המהנדס ודובש המושבניק; ועוד שלל דמויות מעניינות ומעניינות פחות. הרבה פחות. אפשרות נוספת, שלדעתי לא משקפת את שמתרחש בספר, היא לחשוב על הספר כמעין ספר-משפחתי, שבמרכזו עומדת שושלת משפחת בן-חיים ולא ליבי או דמות אחרת.

כך או כך, זה לא נדבק. נדמה כי הספר מאוגד משברי-עלילות וחלקי-דמויות שנותרו אצל סובול על רצפת חדר-העריכה. אך גם אם נניח בצד את העובדה כי דמויות-המשנה מפציעות ונעלמות במהלך העלילה באופן גחמתי, וסיפורן או מאווייהן האישיים אינם מובילים לשום מקום – קטעים שעורך מתערב יותר היה מקצץ ללא מורא וללא רגשות אשם; אפילו סיפורה של ליבי ואווה הוא חסר-תכלית: גם לאחר שליבי מתוודעת לסיפור חייה המעניין של אווה, לא מתרחש דבר.

עקבותיו של סובול כמחזאי ניכרים בספר. חלקים רחבים בספר מתנהלים כדיאלוג בעל שורות קצוצות, מבנה שמקל מאוד על הקריאה. הספר גם כולל מספר מחשבות יפות כיצד אמור להיראות תיאטרון טוב, או על התיאטרליות של השואה, מחשבות שבהחלט מרחיבות את הדעת. לא הייתי מרחיק-לכת ואמר שרק בשביל רעיונות מאתגרים אלו כדאי לקרוא את הספר, אולם אלו ממתיקות במעט את הגלולה המרה.

פורסם לראשונה באתר "מגפון", כפי שניתן לראות כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s