תשע נשמות, שמונה ספרים, שש ארצות, אחד אלוהינו – סקירת ספרות

את ימי הסגר שהקיפו את ליל הסדר ביליתי בלא פחות משש מדינות. התחלתי את מסעי בבריטניה וחתמתי אותו בבלגיה, ובדרך דילגתי לצרפת, רוסיה, איטליה, כולל גיחה קצרה לארגנטינה. השמיים הסגורים לא נפתחו במיוחד בשבילי; המסע היה ספרותי בלבד, והוא נעשה מבלי לצאת מדלת ביתי ודל"ת אמותיי – או במציאות הקורונה, ר' אמותיי (שהם 100 מטרים) – והוא התאפשר בזכות הספרונים הנפלאים (הגם כי יש טובים וטובים פחות) של סדרת Petite, בהוצאת "תשע נשמות". שלא כמו הגדת הפסח, שמתחילה בגנות ומסיימת בשבח, אני אתחיל מהספרים המוצלחים יותר בעיניי.

"אליזה" הצרפתי של ז'ק שובירה מספר על איוון, שהתייתם מאביו במלחמת העולם הראשונה. איוון מתאהב באֵליזָה, הנערה שמטפלת בו וגדולה ממנו בכעשור. אליזה קצת מוחמאת מהחיזור וקצת נרתעת. הסיפור גדוש ארוטיקה סמויה או אסורה, והאווירה המינית הרמוזה הזו, הרצוא ושוב בין הגילוי וההסתר, היא שהופכת את הקריאה בספר למהנה כל כך. למרות שניתן היה לוותר על האפילוג, שמבקש לסגור מעגל באופן מעט מגושם, הוא אינו פוגם בחוויית הקריאה.

ספרון צרפתי נוסף הוא "אוּריקָה" של קְלֵייר דֶה דוּראס שמתרחש במאה התשע-עשרה. אוריקה היא ילדה סנגלית שניצלת מחיי עבדות וגדלה בבית החברה הגבוהה בצרפת. על אף שהיא לכאורה זוכה לחיים טובים יותר, יש דבר-מה שמייסר אותה, עד שהיא מחפשת מזור לנשמתה. הספר מציג יפה את הגורל האכזר של אוריקה, ומעלה תהיות מעניינות בנוגע לשאלה עד כמה אנו מנתבים את חיינו בעצמנו.

הביקורים באיטליה ואנגליה הותירו אותי עם תחושה אמביוולנטית. "החצר הקדמית" של קונסטנס פנימור וולסון, מספר על אישה אמריקנית בשם פְּרוּדֶנס וילקין, שמגיעה לאיטליה בסוף המאה התשע-עשרה ונכבשת בקסמו של אנטוניו גוּאָדאני, אלמן עם שמונה ילדים שמטפל גם בסבתו ודודו. כשנה לאחר חתונתם אנטוניו נפטר, אך פרודנס מחליטה להישאר באיטליה ולטפל במשפחתו של אנטוניו, למרות שזו מתעמרת בה. היא חיה בחיי דחק, כשכל חלומה הוא לטפח חצר קדמית לבית. פרט לשפתה המופלאת של וולסון (בתרגומו המעולה של יותם בנשלום), במהלך הקריאה יצא לי לקנא לא אחת באנשים כמו פרודנס, ששאיפותיהם פשוטות, והתגשמות משאלה פשוטה מסבה להם אושר. ולווי שאגיע למעלתם זו.

הסיפור האיטלקי השני, "טוהר המידות של קקינה" של טילדה סראו, מתרחש אף הוא בסוף המאה התשע-עשרה. הספר מספר על אישה בשם קֵקינה, שמחוזרת על ידי המרקיז מאָרָגוׄנָה, ועל לבטיה אם להיענות לחיזור זה. הספר כוללת אחרית-דבר יפה של נטליה גינצבורג שמרעיפה על הספר קומפלימנטים, אך אני מצאתי את הסיפור מעט סתמי. אולי באיטלקית זה נשמע יותר טוב.

כך גם רשמיי מאנגליה, ושני סיפוריו של ה"ג' וולס, "הדלת שבקיר" ו"תחת הסכין". "הדלת שבקיר" הוא סיפור מעולה. הוא מספר על ליונל ואלאס, אישיות בכירה בממשלה הבריטית, שבילדותו דמיין שיש דלת בקיר שמובילה לגן קסום, ובמהלך כל חייו הוא חולם לחזור לאותה דלת. כפי שהמספר מציין יפה, הדלת שבקיר היא מטאפורה לאפשרות המוצא מן המציאות, לעולם אחר. האם מוטב להיות משוקע בעולם הזה או לחלום על עולם אחר?

הסיפור השני בספרון, "תחת הסכין", מספר על המחשבות של אדם שמשוכנע שהוא עומד למות. במהלך קריאת הספר נזכרתי בפרק בסיינפלד בו איליין אינה מסוגלת לצפות יותר בסרט "הפצוע האנגלי" ומטיחה במסך: "Quit telling your stupid story […] and just die already! Die". האם נענו תפילותיי? כנראה אלוהים עסוק בימים אלו בהתמודדות עם נגיף הקורונה.

"אמי והמוזיקה" של מרינה צבטייבה מספר על זיכרונותיה של המספרת, שאימה הכריחה אותה לנגן על פסנתר, והמספרת תיעבה אותו. הספר שזור בתובנות נפלאות שמתבלות את הקריאה. אולם, הוא רצוף בהערות שוליים שמקשות מאוד על זרימת הטקסט ועל קריאתו. עד שהנחתי את ספרות המחקר בכדי להרוות את הנפש במעט פרוזה, הערות השוליים סגרו עליי ממקום מפתיע.

שתי הארצות שסיפוריהן הכי פחות מוצלחים הן בלגיה וארגנטינה. "לפני ארבעים שנה" הבלגי של מריה ואן ריסלברגה מספר את סיפור אהבתם של המספרת ובחור שהיא מכנה אוּבֵּר. המספרת ואובר, שכל אחד מהם נשוי למישהו אחר, נקלעים לבקתה בודדה למשך חודש. הסגנון של הספר מזכיר את פלובר, ומי שנשבה בקסמו של פלובר יאהב בוודאי גם את "לפני ארבעים שנה". אני גם לא נפלתי מהרגליים מפלובר.

נחתום את מסענו בארגנטינה. הספר "שתי חברות" של מרטין רכטמן מספר על שתי חברות מהתיכון בשם פלורֶנסיָה ואָסוּל, אחת גרה בבואנוס איירס והשנייה בחווה דרומה משם, שבמשך תקופה ממושכת מבלות אחת עם השנייה למרות שהן לא ממש מחבבות אחת את השנייה. השתיים עוברות מספר חוויות ביזאריות לחלוטין שכל קשר ביניהן מקרי בהחלט. סיפור חסר פשר זה העצים בי את הצורך לחווייה מתקנת בדמות ביקור ממשי, ולא ספרותי, בארגנטינה. אומרים שמפלי האיגואסו מומלצים. במהרה בימינו אמן.

**

אליזה • ז'ק שובירה • מצרפתית: עדינה קפלן • הוצאת תשע נשמות • 2018 • 63 עמ'

אוּריקָה • קְלֵייר דֶה דוּראס • מצרפתית: מיכל שליו • הוצאת תשע נשמות • 2018 • 71 עמ'

החצר הקדמית • קונסטנס פנימור וולסון • מאנגלית: יותם בנשלום • הוצאת תשע נשמות • 2018 • 68 עמ'

טוהר המידות של קקינה מטילדה סראו מאיטלקית: שירלי פינצי לב • הוצאת תשע נשמות • 2018 91 עמ'

הדלת שבקיר; תחת הסכין ה"ג' וולס מאנגלית: יותם בנשלום • הוצאת תשע נשמות • 2018 • 74 עמ'

אמי והמוזיקה מרינה צבטייבה מרוסית: דינה מרקין, 2018 • הוצאת תשע נשמות • 72 עמ'

לפני ארבעים שנה • מריה ואן ריסלברגה • מצרפתית: מתי בן יעקב • 2018 • הוצאת תשע נשמות • 67 עמ'

שתי חברות מרטין רכטמן מספרדית: סוניה ברשילון 2018 • הוצאת תשע נשמות • 94 עמ'

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s