אני איתך

ברגעי משבר הבריות נוהגות לנחם זו את זו במילים "הכל לטובה", וגם אני שמעתי את זה מהקולגות שלי לעבודה בימים האחרונים.

אני חייב לציין שאותי זה לא מנחם.

ראשית, ישנו העניין הפילוסופי – לא *הכל* לטובה. לפעמים, כמו שאמר פוגי, המצב נהיה יותר גרוע ומתדרדר מדחי לדודלי, וכיוון שאי אפשר להבטיח שהכל לטובה, זו אמירה ריקה מתוכן, ומשכך היא אינה מנחמת. אני מבין את המחשבה הפסיכולוגית שמאחורי אמונה באמירה הזו – לאנשים, לנו, יש צורך להיאחז באקסיומות פסיכולוגיות, גם אם לא ניתן להוכיח אותן, כי זה טוב לבריאות הנפשית לחשוב כך. אני מסכים עם זה, אבל אני מסתפק – מבלי להתאהב בהם – בדברים שאמר מו"ר דויד ברוזה: "יהיה טוב". ודי בכך.

וזה קשור לעניין השני שבעייתי במילים "הכל לטובה", ואני חושב שא/נשים לא נותנות עליו את הדעת: "הכל לטובה", וגם "יהיה טוב", מוסבים על העתיד. אבל אדם ששקוע במ"ט שערי דיכאון לא צריך את הנחמה שלו לעתיד לבוא – הוא צריך אותה כאן ועכשיו. וכשאני בצרה כל מה שאני רוצה לשמוע הוא "אודי, אני איתך", בתוך הבוץ, גם אם לא יהיה טוב בהמשך.וכבר אמר את זה משורר ספר תהילים באחד הפסוקים הכי יפים בתנ"ך – ״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי" (תהלים כ"ג 4).לכן בעיני במקום לשמוע "הכל לטובה" יש מילים הרבה יותר פשוטות ומנחמות – "אודי, אני איתך". לא צריך יותר מזה.

[ואפשר לומר כי גם א/נשים שאומרים לך "הכל לטובה" רומזים שהם איתך. וצ"ע]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s