הורה בג"ץ, או כמה מחשבות בעקבות שידור הדיון אתמול בעתירות בבג"ץ 2109/20 בן מאיר ואח' נ' ראש הממשלה

שידור הדיון אתמול בעתירות בבג"ץ 2109/20 בן מאיר ואח' נ' ראש הממשלה (שעסקו בתקנות שעת חירום המאפשרות לשב"כ ולמשטרה לעקוב אחרי חולי קורונה ומי שהם באים במגע עימם) השפיע על התנהגות השופטים. ניכר בנשיאה אסתר חיות שהיא ביקשה להפוך את הדיון לידידותי יותר: היא פתחה את הדיון בהסבר קצר על ההליך, מדי פעם היא והשופטים האחרים (מלצר וסולברג) אפילו הגניבו חיוך – לא דבר של מה בכך בשגרה, על אחת כמה וכמה בצל הקורונה.

זה ניכר בעיקר באורך של הדיון. מההתרשמות שלי מצפייה בדיונים בבג"ץ, לרוב הדיון הוא קצר וענייני. רוב "הדיון" מתקיים במסגרת כתבי הטענות של הצדדים (המאומתים בתצהירים כתובים), והדיון בע"פ נועד לצרכי מיקוח ומשא ומתן או עדכונים, כשאלו נדרשים (ואלו אכן היו אתמול); הכל כתוב, והדיון רק מבזבז את זמנם של השופטים. הזמן קצר, המלאכה מרובה, הכל צפוי והרשות נתונה.

זה לא היה המקרה אתמול. השופטים נתנו לעותרים להרצות באריכות על מושכלות יסוד במשפט החוקתי, ובכלל הצדדים דיברו באריכות.

זה לא אופייני לדיון בבג"ץ.מהתצפיות (הלא עקביות) שערכתי בדיונים בבית המשפט העליון הגעתי לשתי אבחנות: המסקנה הראשונה היא שככל שהשופטים נותנים לצדדים (ובעיקר לעותרים) לדבר באריכות יותר, כך גוברים הסיכויים שהעתירה תידחה/ תמחק. השופטים, באמצעות הדיון בעל-פה, מאפשרים לעותרים "לשחרר קיטור", "נותנים להם את יומם בבית המשפט" – יומם ותו לא. הדיון בעל-פה הוא שואו, הוא לא נועד לשכנע את השופטים; בשביל זה יש את כתבי הטענות.

המסקנה השנייה היא שככל שהשופטים מקשים על המשיבים יותר, יש יותר סיכוי שהעתירה תתקבל, או לפחות זה מרבה ומעבה את האינידקציות לכך.

משתי האבחנות האלו קשה לדעת מה תהיה התוצאה בעתירה מאתמול: מצד אחד הדיון היה ארוך כאורך הסגר, מאידך השופטים הערימו קשיים, על שני הצדדים.

אלא ששידור הדיון קצת טורף את הקלפים: הוא הופך את השופטים לחלק מן ההצגה, הוא מכריח אותם לשחק; לא עוד צדדים הרוקדים לצליל החליל של השופטים, בבחינת ישחקו הנערים לפנינו – השופטים נדרשים להשתתף בריקוד. ולכן במובן מסוים זה הופך את הדיון בעל-פה ליותר מנותק מההכרעה האמיתית של השופטים, כי קשה לדעת מה חלק מהמשחק ומה לא.

עוד דבר – כאמור, הצילום של הדיון האריך אותו באופן ניכר. ניתן לתהות האם בסופו של דבר אין כאן פגיעה מסוימת בצדק הפרוצדורלי – אם יותר דיונים ישודרו, זה אומר שהדיונים יאורכו, הדיונים בעתירות הבאות בתור יידחו ויומם של העותרים יהפוך למחר של העותרים, אם בכלל. אני תוהה האם "תוספת התועלת" של צילום הדיון שווה את זה.

(פורסם לראשונה ב-17.4.2020)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s