על החלטת ועדת השחרורים לשחרר את ציפי רפאלי

יש סמליות רבה בכך שההחלטה של ועדת השחרורים בעניין ציפי רפאלי התקבלה בערב יום הזיכרון לחללי צה״ל.

מאז ימי אברהם אבינו, אחד האתוסים המכוננים של היהדות, ולאחר מכן של הישראליוּת, הוא האתוס של עקדת יצחק, עקדת הבנים, מתוך איזה ציווי אלוהי או תרבותי. עקדת הבן היא המבחן של אברהם, ובהמשך של בניו ובנותיו, להיחשב ליהודים וישראלים, להיכנס לקודש הקודשים של החברה הישראלית. זה התחיל עם אברהם והמשיך עם תחיית העם היהודי והציונות, ובפרט בכל הנוגע לחיילי צה״ל. לכן לאימהות ולאבות שכוּלים, שהקריבו את ילדיהם למען הגנת העם והמולדת, יש מעמד מכונן בחברה הישראלית. הם קדושים.

האתוס הזה מתחיל להתפורר. זה החל בכך שהחברה הישראלית איננה מוכנה לשלם עוד את המחיר של מות החיילים, ומעדיפה להגן על החיילים על חשבון האזרחים (ארבע אימהות, גלעד שליט).

מקרה ציפי ובר רפאלי, כמו מקרה איל גולן ואביו לפניו, מראה כי התחולל מהפך של 180 מעלות – לא עוד הבנים מוקרבים לטובת הוריהם, הילדים הם אלו שמקריבים את הוריהם לטובת חייהם שלהם. ציפי רפאלי היא לא מקרה פרטי, היא מעידה על יחסי הורים-ילדים, על החוסן הישראלי, היא מייצגת יותר מכל את התפוררות האתוס של עקדת יצחק והחלפתו באתוס חדש: עקדת אברהם.

(פורסם לראשונה ב-13.4.2021)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s