פצע

אֲנִי פֶּצַע פָּתוּחַ,

חָשׂוּף לְפִגְעֵי מֶזֶג הָרוּחַ

שֶׁל הַזּוּלַת,

לְחֶסְרוֹנָם. לְנוֹכְחוּתָם. לְמַגָּעָם.

וְהֵם נוֹגְעִים.

וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם לָגַעַת.

וַאֲנִי מִתְמַכֵּר לַכְּאֵב וּלְעֹנֶג

שֶׁבְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַמְּשׁוֹטְטוֹת עַל פָּנַי,

לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיקָם גַּם

שֶׁבַּקָּצֶה הַשְּׂפָתַיִם אֲנִי טוֹעֵם

אֶת טַעַם הַחֲלוּדָה שֶׁל הַדָּם.

והגבר הזה הוא אני

אֲנָשִׁים טוֹבִים

אֶת חֶלְקָם אֵינֶנִּי מַכִּיר

מַצִּיעִים לִי בַּחוּרוֹת

וְגַם מִפֶּה מֵהָעִיר

הָיִיתִי רוֹצֶה

שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם

שֶׁכֹּל הַצָּעָה מְפַתַּחַת צִפִּיּוֹת

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַצִּיעַ וְלִנְטֹשׁ אוֹ סְתָם לְהִשְׁתַּהוֹת

וְשֶׁגַּם לִגְבָרִים יֵשׁ רְגָשׁוֹת.

וְהַגֶּבֶר הַזֶּה

הוּא

אֲנִי.

כתר

"בתגובה לפיגוע הוטל כתר על כפרים סמוכים לשכם" (מן העיתונות, סוכות תשע"ו)

 

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ

אֲדוֹנֵי הַהִתְנַחֲלֻיּוֹת וֶאֱלֹהֵי הַבִּטָּחוֹן

מַלְאָכֵי חַבָּלָה בְּמַדֵּי זַיִת,

הָעוֹקְדִים אֶת לִבָּם

בִּכְדֵי שֶׁבִּנְךָ

יְחִידְךָ

אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

יִשְׂרָאֵל –

יָחוּג בְּחַג הַחֵרוּת

.

וְהִסָּה אִישׁ אֵת חֲבֵרוֹ וְאָמַר:

קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ.

תפילה, חיים

"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (משנה, ברכות ה א)

אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֵלָא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

וְאֵין מֵסֵבִין לַאֲרוּחָה אֵלָא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ,

וְאֵין יוֹצְאִים אֵלָא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ,

וְאֵין מְנַהֲלִים שִׂיחוֹת חֻלִּין אֵלָא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

אֵין חַיִּים אֵלָא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

אהבה היא הפרעת אכילה

אָהֲבָה הִיא הַפְרָעַת אֲכִילָה

פַּעַם הִיא בּוּלִימְיָה, פַּעַם הִיא אֲכִילָה כְּפִיָּתִית

כְּמוֹ דּוֹר שֵׁנִי לְשׁוֹאַת-חֹסֶר-הָאַהֲבָה

אֲנִי זוֹלֵל אוֹתָהּ כְּאִלּוּ מָחָר הִיא לֹא תָּשׁוּב

וְאַחַר אֲנִי נִגְעַל

וְכוֹעֵס עַל עַצְמִי

וּמֵקִיא.

.

מִישֶׁהִי בָּעֲבוֹדָה רָאֲתָה אֶת הֶרְגְּלֵי הָאֲכִילָה שֶׁלִּי

וְאָמְרָה לִי שֶׁאֲנִי אָנוֹרֶקְס.

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי: אֲנִי אָנוֹרֶקְס,

אָנוֹרֶקְס שֶׁל אַהֲבָה.

הסתר פנים

אֱלֹהִים מַסְתִּיר מִמֶּנִּי פָּנִים

דֶּרֶךְ בְּרִיּוֹתָיו בָּשָׂר וָדָם

שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנִטַּל מֵהֵן צֶלֶם

אֱלֹהִים, מִתְהַלְּכוֹת כְּצֵל

אָדָם – אֱנוֹשִׁיּוֹת אָנוֹכִיּוֹת נַקְמָנִיוֹת – לְלֹא

חוּט-שֶׁל-חֶסֶד שְׁמָשׁוּךְ לַהֵן עַל הַפָּנִים.

.

וֶאֱלֹהִים צוֹחֵק.

חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה מְשַׂחֵק

מַחְבּוֹאִים.

מדוע טרוטות עיניה של הספרנית

מַדּוּעַ טְרוּטוֹת עֵינֶיהָ שֶׁל הַסַּפְרָנִית?

הַאִם נָדְדָה שְׁנַתָה כֵּיוָן שֶׁחָלַף שָׁבוּעַ וְיוֹם

וְעֲדַיִן לֹא הֶחְזִירוּ אֶת "דִּינֵי הַמַּס הַחֲדָשִׁים" שֶׁל י' גְרוֹס?

הַאִם טֶרֶם צֵאתָהּ מֵהַסִּפְרִיָּה אֶמֶשׁ הִבְחִינָה

שְפָּ"דִי סג(2) נִמְצָא אַחֲרֵי סג(3) וְלֹא הִסְפִּיקָה לַהֲשִׁיבוֹ לִמְקוֹמוֹ –

וְעֻבְדָּה זוֹ הִדִּירָה שֵׁנָה מֵעֵינֶיהָ?

וְאוּלַי עָבַר עָלֶיהָ לַיְלָה בְּחֶבְרַת גֶּבֶר זָר – אַךְ

אֵיךְ זֶה מִתְיַשֵּׁב עִם הַטַּבַּעַת שֶׁעַל אֶצְבָּעָהּ?

וְכֵיצַד שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ עוֹזְרוֹת לִי שָׁעָה

שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין מַהוּ "טְעַן בֵּינַיִם", כְּשֶׁלִּפְנֵי שְׁתֵּי דַּקּוֹת

הֵחֵל הַמִּבְחָן בְּסֵדֶר דִּין אֶזְרָחִי?

למות על הנייר

לָמוּת עַל הַנְּיָר, לָמוּת לִכְאוֹרָה.

לִכְתֹּב אֶת עַצְמְךָ נִדְחָף מִתַּחַת לְגַּלְגַּלֵי מַשָּׁאִית נוֹסַעַת בִּכְבִישׁ סוֹאֵן,

לְהַרְגִּישׁ אֶת דִּגְדּוּג סִבֵי הַחֶבֶל הַמִתְהַדֵּק סְבִיב צַוָּארְךָ,

לִשְׁמֹעַ אֶת הִדְהוּדָה שֶׁל יְרִיָּה בּוֹדֶדֶת בְּתוֹךְ יַעַר אָפֵל –

וְאָז לִמְשׁוֹת עַצְמְךָ מִן הַדַּפִּים,

וְלִמְצֹא כֹּחוֹת

לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.

לַעֲזָאזֵל.

 

לָמוּת עַל הַנְּיָר, לָמוּת לִכְאוֹרָה.

לְפְלַרְטֵט עִם הַמָּוֶת, לְהִתְמַזְמֵז אִתּוֹ, לְהִתְכַּרְבֵּל בְּיַחַד בָּמִטָּה,

לִטְעֹם עַל קְצֶה הַלָּשׁוֹן טָעַם גַּנְעֵדֶן (אוֹ גֵּיהִנֹּם),

לְהָרִיחַ אֵת בְּשַׂר נִבְלָתְךָ הַנִּרְקָב –

וְאָז לְכַפְכֵּף אֶת עַצְמְךָ מַהֵר,

לָקוּם בַּבֹּקֶר

וּלְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.

 

לָמוּת עַל הַנְּיָר, לָמוּת לִכְאוֹרָה.

לְתַכְנֵן אֶת הַלְוָיָתְךָ לִפְרָטֵי פְּרָטִים, עַד קוֹצוֹ שֶׁל יו"ד, לְהִתְמַכֵּר

לקוֹלוֹ הַמִסְתַּלְסֵל שֶׁל הַקַּבְרָן, הָאֹמֵר:

דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ,

וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן,

וְלַחְתֹּם אֶת הַטֶקֶס בְּסִינַטְרָה שָׁר "I Did It My Way", וְכָךְ

לְקַבֵּל כֹּחוֹת

לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.

אלהים לא אוהב שבני התמותה מדברים בשמו

אֱלֹהִים לֹא אוֹהֵב שֶׁבְּנִי הַתְּמוּתָה מְדַבְּרִים בִּשְׁמוֹ.

לֹא הַמְּשׁוֹרֲרִים וְלֹא פְּקִידֵי הַדָּת,

לֹא בְּשֵׁם יַלְדִּי הַגַּן וְלֹא בְּשֵׁם נְשׁוֹת הַסִּינֵמָטֵק הַמְּבֻגָּרוֹת,

כִּי מֵעֵבֶר לְהַאֲנָשָׁתוֹ-הַעֲנָשָׁתוֹ, אֱלֹהִים כָּמוֹנוּ –

אֱלֹהִים לֹא אוֹהֵב שֶׁמְדַבְּרִים בִּשְׁמוֹ.

אֱלֹהִים לֹא אוֹהֵב.

אֱלֹהִים לֹא.

אוֹי, מָה נוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה.

פה זה לא לשכת הסעד

פֹּה זֶה לֹא לִשְׁכַּת הַסַּעַד.

אָדֹנִי מִתְבַּלְבֵּל.

עִם כָּל הָאֶמְפַּתְיָה שֶׁיֵּשׁ לִי לַמְּצֽוּקוֹת שֶׁל אָדֹנִי,

גִ'יזֶס, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְטַפֵּל בַּצָרוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת הֵיכָן הִיא לִשְׁכַּת הַסַּעַד,

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם הִיא קַיֶּמֶת,

אֲבָל זֶה לֹא פֹּה.